דמי שתיקה? הסחיטה שלפני ההאשמות נגד מייקל ג'קסון

העובדה שמייקל ג'קסון הגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט עם המתלונן הראשון נגדו בשנת 1994 הרבה פעמים מובאת כסימן לאשמה כביכול. אולם אלה שמדברים על ההסדר הכספי כ"דמי שתיקה" לא יודעים שאם ג'קסון היה רוצה "להשתיק" את ההאשמות נגדו, הוא היה יכול לעשות את זה הרבה לפני שההאשמות הגיעו לתקשורת ולרשויות. למעשה, המטרה של הצד המאשים היתה לקבל כסף מההתחלה. זה ברור שהסיבה שמשפחת צ'נדלר חשפה את ההאשמות שלה בסופו של דבר היא שהם לא קיבלו את הכסף שדרשו.

על ההסדר המשפטי והאירועים שהובילו אליו תוכלו לקרוא בפרקים על ההסדר המשפטי (פרק ראשון, פרק שני)

עוד לפני שהצ'נדלרים ניגשו לבעל מקצוע שחלה עליו חובת דיווח (פסיכיאטר) ולפני שהם חשפו את ההאשמות שלהם בפומבי, אביו של ג'ורדן צ'נדלר, אוון צ'נדלר, דרש כסף ממייקל ג'קסון. על הדרישות האלה אפשר גם לקרוא בספר של דודו ג'ורדן, ריי צ'נדלר, All That Glitters ("כל הנוצץ"), רק שהדוד (המייצג את קול המשפחה) מכחיש בנחישות שהדרישות היו בגדר סחיטה, ומעדיף לכנות אותן "משא ומתן" - איך שלא נקרא לזה, זה בדיוק מה שקרה.

אוון צ'נדלר

לפני הפגישה

ב-14 ביולי 1993, אוון צ'נדלר ועורך הדין שלו, ברי רות'מן, יצרו קשר עם פסיכאטר בשם ד"ר מת'יס אברמס והציגו בפניו סיפור על הטרדה מינית ושאלו את דעתו. יומיים לאחר מכן - למרות שמעולם לא פגש את הילד או את הנאשם - אברמס כתב מכתב שמבוסס על הסיפור של אוון צ'נדלר אשר "יכול להתקיים חשד סביר שהטרדה מינית אולי קרתה" - מהרגע שהמכתב הגיע אל אוון, הוא החליט להשתמש בו ככלי נגד אישתו לשעבר ג'ון צ'נדלר (שעמה ניהל מאבק משמורת על בנם) וגם נגד מייקל ג'קסון.

לפי הספר של ריי צ'נדלר, אוון, עם המכתב של אברמס בידו, ניסה ליצור מצב של "משא ומתן" עם מייקל ג'קסון. יותר מכך, הוא רצה לעשות את זה בעצמו, מבלי שאף אחד אחר יהיה מעורב. בפרק "August 1" בספר הם כותבים:

למרות שאוון היה בטוח שהמעשים של מייקל נגד ג'ורדי עשו נזק, הוא עדיין לא האמין שהם נעשו במכוון. כמה שמייקל היה מעוות, אוון האמין שלמייקל היה באמת איכפת מג'ורדי, ושאם הוא יוכל לדבר עם מייקל לבד ולהסביר את החששות שלו, מייקל יבין והם יוכלו להגיע לפתרון יחד, "בלי עורכי דין מקוללים". [1; עמוד 99]

אבל ג'קסון סרב לעשות עם אוון משא ומתן בהעדר "עורכי דין מקוללים". לפי All That Glitters, בשלב הזה דיויד שוורץ, האב החורג של ג'ורדן, כבר סיפר לחוקר הפרטי של ג'קסון, אנטוני פליקנו, על המכתב של אברמס, אז ג'קסון היה יכול לחשוד שאוון מתכנן משהו. בנוסף, ג'קסון כבר הקשיב לשיחות המוקלטות בין שוורץ וצ'נדלר מה-8 ביולי, 1993. בכל זאת, ג'קסון הסכים להפגש עם אוון אבל רק בנוכחות של עורך הדין שלו, ברט פילדס, או פליקנו. השיחה בין ג'קסון ואוון מתוארת בספר:

"אני רק רוצה להבין מה הולך בין שניכם," אוון הסביר. "אתה לא צריך עורך דין. אנחנו יכולים להסתדר בעצמנו".

מייקל לא זז מעמדתו: פליקנו או פילדס חייבים להיות נוכחים. "אנחנו עלולים לדבר על דברים שיביכו את שניכם," אוון הזהיר. "כל דבר שאתה אומר לי, אתה יכול להגיד גם לברט," מייקל התעקש. "אבל אני לא חושב שמישהו צריך לשמוע את הדברים האלה. אני לא רוצה שתסתבך. אני רק..." ניתוק.

שיחת הטלפון הזאת היתה נקודת מפנה בשביל אוון. "אני מבין שאיש בעמדה של מייקל ג'קסון צריך עורכי דין בשביל כל דבר, אבל זה לא עסקים, לא בשבילי. אני באמת חשבתי שאנחנו יכולים להסתדר אם נוציא את כל עורכי הדין מהתמונה, וחשבתי שמייקל ירצה בזה גם. אם אני לא הבאתי עורך דין, למה הוא היה צריך אחד?" [1; עמוד 100]

בזמן הפגישה

הפגישה התקיימה ב-4 באוגוסט במלון Westwood Marquis בלוס אנג'לס. הנוכחים בפגישה: מייקל ג'קסון, אנטוני פליקנו, אוון וג'ורדן צ'נדלר. המאמר של מרי א. פישר במגזין GQ בשנת 1994 מתאר את הפגישה:

"כשראה את ג'קסון, אוון צ'נדלר נתן לזמר חיבוק חם (שיש שיגידו שמחווה כזו סותרת שרופא השיניים באמת חשד שג'קסון הטריד את בנו), ואז הוציא מהכיס את המכתב של אברמס והתחיל לקרוא חלקים ממנו. פליקנו מספר שהילד השפיל מבט ואז הסתכל בחזרה למעלה אל ג'קסון במבט מופתע, כאילו מנסה להגיד 'לא אמרתי את זה'.

הסיפור על הפגישה והחיבוק מצויין גם בספר של צ'נדלר: "אוון ניגש אל מייקל וחיבק את הכוכב חיבוק גדול של 'אני שמח לראות אותך', טפח לו על הגב כמו חבר ותיק". [1; עמוד 102]

כשהפגישה התפוצצה, אוון צ'נדלר הפנה את האצבע כלפי ג'קסון והזהיר 'אני הולך להרוס אותך', מספר פליקנו." [2]

אנטוני פליקנו, שכאמור נכח בפגישה, סיפר על הפגישה במגזין Vanity Fair: "[אוון] יותר נמוך ממייקל אז הראש שלו מגיע מתחת לצוואר של מייקל, הוא נישק את מייקל בעיניים סגורות" פליקנוהיה בהלם, "אם הייתי מאמין שמישהו הטריד את הבן שלי, והייתי עומד קרוב אליו, הייתי עכשיו בהוצאה להורג".

אנטוני פליקנו

התגובה של פליקנו אילצה את הצ'נדלרים להסביר את החיבוק - בצורה שכנראה תשמע לכם די מוזרה:

"כנראה שזה שאוון לא הרג את מייקל באותו רגע אומר שהוא לא מאמין שבאמת היתה הטרדה.

כמובן, פליקנו צריך שנאמין שבזמן שאוון חיבק את מייקל, הוא כבר האשים את מייקל בהטרדה (של ג'ורדן) כחלק מניסיון סחיטה. אז זה שהוא חיבק את מייקל מראה שהוא ידע שמייקל לא עשה דבר כזה.

אבל אם אוון בא לשם כדי לסחוט את מייקל, למה שהוא יתחיל בלתת לו חיבוק גדול? למה שיהיה חברותי? למה שלא לפחות יעמיד פנים שהוא מאמין שמייקל הטריד את ג'ורדי ושהוא כועס? במיוחד עם הבלש הפרטי של מייקל נוכח בחדר כעד.

זה שאוון נכנס לפגישה ונתן למייקל חיבוק רק מראה שאוון הגיע עם האמונה שלמייקל באמת היה איכפת מג'ורדי ושלא עשה שום דבר בכוונה לפגוע בו. אחרי הכל, זה הרעיון שמייקל הואשם בפגיעה בילד במכוון - שהיתה "הטרדה" - לא הגיע מהראש של אוון. אלה היו אנטוני פליקנו וברט פילדס שהשתמשו במושג הטרדה ראשונים". [1; עמוד 107]

חשוב לדעת שבשלב הזה אוון צ'נדלר כבר החליט שהוא רוצה "להרוס את מייקל ג'קסון". חודש לפניכן, ב-8 ביולי, הוא מספר לדיויד שוורץ בשיחת טלפון שהוא כבר נפגש עם עורכי דין ורקם איתם את המזימה נגד ג'קסון. בנוסף, במשפחת צ'נדלר טוענים שב-16 ביולי, שבועיים לפני הפגישה והחיבוק עם ג'קסון (ושמונה ימים אחרי שאוון צ'נדלר מספר שכבר יש לו תכנית), ג'ורדן צ'נדלר לכאורה סיפר לאביו שג'קסון הטריד אותו. איך זה מסתדר עם ההסבר בספר של משפחת צ'נדלר? זה לא. אוון צ'נדלר מבטיח להרוס את מייקל ג'קסון חודש לפני הפגישה

כמה הורים יברכו את האיש שהם חושדים שהטריד את הבן שלהם בחיבוק גדול וחם ויטפחו על הגב שלו "כמו חבר ותיק"? וכמה הורים צריכים "להעמיד פנים" שהם כועסים על הבן אדם שכביכול הטריד את הבן שלהם? במיוחד אחרי שהילד שלהם לכאורה כבר סיפר להם מה בדיוק קרה?

עוד דבר מעניין בהסבר של משפחת צ'נדלר, הוא העובדה שהם מתנערים מהמושג "הטרדה מינית" במפגש עם ג'קסון. בשלב זה אוון צ'נדלר כבר התייעץ עם עורכי דין (בארי רות'מן) והחליטו יחד על תכנית שתגן על אוון מתביעת דיבה גם אם ההאשמות יתבררו כלא נכונות. אוון נזהר שלא להעלות בעצמו נגד ג'קסון ובעצם ציטט קטעים מהמכתב של ד"ר אברמס, מבלי להגיד שום דבר במילים שלו. ג'קסון ואנשיו כמובן הבינו שאוון מתכוון להאשים את ג'קסון בהטרדה מינית גם בלי שאוון יגיד את זה בצורה חד משמעית. עורך הדין רות'מן ניגש אל פליקנו ב-1 באוגוסט ואמר לו שאי אפשר לתבוע את אוון גם אם ההאשמות יוכחו כשקריות: "ברי לא הרגיש מאויים. הוא הודיע לפליקנו שאוון לא ערך שום הצהרות פומביות שמוציאות דיבה על מייקל בשום צורה. בנוסף, אוון, כרופא שיניים, מחוייב בדיווח לרשויות בדיוק כמו כל אדם עם רישיון רפואה. לא רק שמתבקש ממנו לדווח על החשדות שלו לרשויות, גם אי אפשר לתבוע אותו גם אם זה יוכח כלא נכון". [1; עמוד 100]

אחרי הפגישה

פליקנו הבהיר שהם לא מוכנים לתת שום הצעה. אוון צ'נדלר יצא מהפגישה מאוכזב. לפי All That Glitters, אוון היה "מתוסכל מהגישה של פליקנו ומהעובדה שמייקל היה בסדר עם הגישה הזאת" [1; עמוד 102-103]. צ'נדלר אמר לג'קסון שהוא יודע מה הוא עשה לבנו ושהבן שלו כבר אישר את זה. בספר נטען ש"אחרי זה אוון ביקש שהבן שלו יאשר שהוא אמר את זה, והילד הנהן לאישור" [1; עמוד 103] בתגובה, ג'קסון הסתכל לג'ורדן בעיניים ואמר "לא עשיתי כלום" [1; עמוד 103].

ריי צ'נדלר מספר: בשביל אוון זה היה רגע מכונן: "ידעתי שמייקל דפוק אבל עד לאותו רגע לא ידעתי מאיפה זה מגיע. חלק ממני עדיין האמין שהוא באמת ובתמים היה מאוהב בג'ורדי והתנהג בתום לב כי יש לו מוח מעוות, בלי מחשבה מוקדמת או מזימות. אבל החיוך שלו צמרר אותי, כמו חיוך שאתה רואה על פנים של רוצח סדרתי או אנס שמצהיר על כך שהוא חף מפשע למרות הרים של ראיות נגדו. אני ידעתי באותו רגע, מייקל ג'קסון היה מתעלל בילדים! זה היה פתאום נורא ברור. ג'ון נפלה בפח, ג'ורדי נפל בפח, ואני נפלתי בפח. כל העולם נפל בפח של היצור מעורר הרחמים עם המוח המבריק אך קרימינלי הזה" [1; עמוד 103].

כאמור, המשפחה טוענת שג'ורדן כבר "התוודה" בפניו אביו ב-16 ביולי, אבל לפי ההסברים האלה, אוון "חיבר את כל החלקים" רק ב-4 באוגוסט. איך הוא פתר את הפאזל? הוא נתן פרשנות מוזרה לעובדה שג'קסון הכחיש את ההאשמות. האמונה החדשה של אוון שג'קסון עשה את זה, לא מנעה ממנו להמשיך ב"משא ומתן" עם ג'קסון. אחרי הפגישה בבית המלון, פליקנו זומן לפגישה עם ברי רות'מן ואוון צ'נדלר במשרד של רות'מן - שם הם הציגו לראשונה את הדרישה שלהם ל-20 מיליון דולר בתמורה לשתיקתם.

בספר של ריי צ'נדלר, מוצעים שני הסברים לסכום. ראשית, הוסבר שהסכום של ה-20 מיליון הוא הסכום שאוון צ'נדלר חשב שיספיק לרווחת בנו (לקריאה על מערכת היחסים של אוון צ'נדלר עם בנו ומשפחתו). בנוסף, זהו הסכום שאוון צ'נדלר החליט שיספיק על מנת "להעניש" את ג'קסון. לאחרים יש סיפור אחר לאיך אוון הגיע לסכום הזה. לפי דיווחים של לוס אנג'לס טיימס באוגוסט 1993, אוון, שרצה להיו תסריטאי מפורסם, ניסה לקבל תקציב להפקה של סרט: "מקורות בתעשיית הסרטים מספרים שאבא של הילד רצה 20 מיליון דולר להפקה של סרט ועבד על עסקה עם ג'קסון". [4]

דיויד נורדל, צייר שהיה חבר של ג'קסון, הסביר בראיון לאתר Reflections on the Dance בשנת 2010:

"עבדתי על שרטוטים בשביל חברת הפקות הסרטים של ג'קסון, שנקראה Lost Boys Productions, סוני נתנו למייקל 40 מיליון דולר כדי להקים את החברה והאבא של הילד (אוון צ'נדלר), שראה עצמו כאחד מתעשיית הבידור כי הוא כתב משהו בתסריט [...] הוא חשב שהוא תסריטאי הוליוודי ובגלל החברות שלו עם מייקל והחברות של הבן שלו עם מייקל, הוא שיער שמייקל יכניס אותו שותף בחברה וכך הגיע לסכום של ה-20 מיליון דולר. הוא רצה חצי מהכסף של סוני. זה הוכח. זאת היתה סחיטה. מייקל הקשיב ליועצים שלו שאמרו לו להשאר בשקט, לטוס לקויאה, להמשיך בסיבוב הופעות, אתה באמצע סיבוב הופעות, אנחנו נטפל בזה" [5]

ג'קסון בסיבוב הופעות, ספטמבר 1993

נקודת המפנה

לפי All That Glitters, רות'מן היה משוכנע שג'קסון לא ישלם 20 מיליון והוא ניסה להוריד את אוון ל-5 מיליון דולר. אוון לא זז כי הוא האמין ש"חמש מיליון זה תשלום, לא עונש. הוא רצה שמייקל יענש על מה שהוא עכשיו ראה כהטרדה מינית חד משמעית" [1; עמוד 109]. אנשיו של ג'קסון כמובן סרבו להכנע לסחיטה. לפי הספר, ב-9 באוגוסט פליקנו חזר עם הצעה נגדית של מיליון דולר כדי לממן שלושה תסריטים של אוון וג'ורדן. פליקנו הסביר לאחר מכן שהוא עשה את זה כדי שיוכל להקליט את צ'נדלר מנהל משא ומתן על כסף, והוא אכן סיפק את ההקלטות של השיחות האלה לאחר מכן. אוון סרב למיליון דולר וציפה לסכום יותר גבוה. ב-13 באוגוסט פליקנו הגיע עם הצעה נוספת, שמוכיחה שהוא עושה את זה כדי להמשיך לעקוב ולפקח על המעשים של הצ'נדלרים, ולא באמת מתכוון להתמקח. סכום ההצעה החדשה הדהימה את רות'מן וצ'נדלר: 350 אלף דולר.

"ברי לא האמין למשמע אוזניו. פליקנו לגמרי התעלם מחוקי המשחק. ברי התחיל בעשרים מיליון, פליקנו חזר עם מיליון, המספר הבא כמובן חייב להיות משהו באמצע. מוזר ככל שיהיה, פליקנו הוריד את הסכום מההצעה של המליון דולר. זה היה עוד יותר משוגע כשהוא לא הסכים לחזור למיליון דולר כשברי אמר לו שהוא 'שבר את הראש שלושה ימים כדי לגרום לאוון להסכים' [1; עמוד 117-118] ברי אמר לו 'לא', אבל הציע שאוון אולי יקבל את ההצעה המקורית של המיליון דולר אם פליקנו מוכן לחדש אותה, אבל החוקר התעקש 'זה לא הולך לקרות, אף פעם'". [1; עמוד 121]

אם צ'נדלר רצה להעניש את ג'קסון, למה הוא לא פנה לרשויות? לטענת אוון, הוא חשש שלא יאמינו לו ומתשומת הלב שההאשמות האלה ימשכו. שיחות הטלפון המוקלטות שלו עם דיויד שוורץ (8 ביולי, 1993) מראות שלא באמת היתה לו בעיה עם תשומת לב: "זה הולך להיות יותר גדול מכולנו ביחד, כל הדבר הזה הולך לרסק את כולם והרוס את כל מי שבדרך. זה [נקטע] משפיל, תאמין לי [...] כי ג'ון, ג'ורדי ומייקל - הכריחו אותי לעשות את זה קיצוני - כדי לקבל את תשומת הלב, כמה חבל, חבל מזויין שהם עשו את זה" [3]

ב-16 באוגוסט, עו"ד מייקל פרימן הודיע לרותמ'ן שהם הגישו בקשה לצו משפטי שמורה על אוון להחזיר את ג'ורדן צ'נדלר לחזקת אמו, ג'ון צדנלר. ב-17 באוגוסט, בתגובה לכך ולסירוב של ג'קסון לתת לו את הכסף, אוון לקח את ג'ורדן לד"ר מת'יס אברמס, שם ג'ורדן דיבר על האשמות שלו נגד ג'קסון, מה שהוביל באופן בלתי נמנע להתערבות הרשויות ולכך שאוון קיבל משמורת על ג'ורדן.

במבט על כל האירועים שקרו ביולי-אוגוסט 1993, זה ברור שלג'קסון היו המון הזדמנויות להשתיק את הצ'נדלרים עם כסף, אם הוא רק רצה - לפני שההאשמות הגיעו לתקשורת או לרשויות. הוא בחר שלא לעשות את זה, מה שהדהים את אוון צ'נדלר. לפי ריי צ'נדלר:

"פילדס ופליקנו ידעו שאוון מוכן למשא ומתן. למה לא לשלם ולהעלים את הסיוט הזה כשיש לכם את ההזדמנות? במיוחד כשאתם יודעים שהאיש שלכם אשם בלישון עם ילדים קטנים, לפחות. לא רק שאתם תמנעו מתביעה אזרחית, אבל גם, יותר חשוב, תקנו את הדרך לעקוף את הרשויות בזה שתפטרו מהעד הראשי. עשרה, עשרים, שלושים מיליון? כסף זה לא בעיה. העסקה היתה יכולה להסתיים בתוך שעות." [1; עמוד 126]

"בבוקר של ה-17 באוגוסט, 1993, בזמן שהוא מדבר עם ברי רוטמן (עורך הדין של המשפחה), אנטוני פליקנו החזיק בעותק של דוח הפסיכיאטר, בלי שהדוח יזכיר [את השמות של ג'קסון וצ'נדלר]. הוא החזיק בידו את העתיד של הכוכב המפורסם ביותר בהיסטוריה של האנושות. למרות זאת, ההקלטה מלאה בדוגמאות לכך שפליקנו מסרב להתפשר על סכום שיוכל לעשות את ההבדל בשביל ג'קסון. למה לקחת סיכון שהשם של מייקל ייכתב על הדוח, מה שיוביל לפתיחה בחקירה [נגדו]?" [1; עמוד 138]

בין אם תקראו לאירועים המתוארים למעלה "סחיטה" או לא, ריי צ'נדלר מסכם את הפרק על ה"משא ומתן" בפסקה אחת שעומדת בפני עצמה:

"אם מייקל ג'קסון היה משלם את העשרים מיליון דולר שדרשנו ממנו באוגוסט, במקום בינואר שבא אחרי זה, הוא כנראה היה מבלה עשר שנים נוספות כאיש הבידור הכי מפורסם בעולם, במקום מטריד הילדים הכי מפורסם בעולם". [1; עמוד 128]

וכן, זה מגיע מהמשפחה של המתלונן. בכך הסתיימה הסחיטה הנוכחית נגד ג'קסון - הוא ואלה שפעלו בשמו בעצם סירבו להכנע לדרישות הכספיות של צ'נדלר: תן לי כסף ונוכל לפתור את זה בלי שאף אחד יידע. הסירוב של ג'קסון כמובן הוביל לכך שאוון צ'נדלר פרסם את ההאשמות שלו נגד ג'קסון ובכך התחילו החקירות והתביעות נגד ג'קסון לעיני כל.

Sources:

[1] Raymond Chandler – All That Glitters: The Crime and the Cover-Up (Windsong Press Ltd, September 2004)

[2] Mary A. Fischer: Was Michael Jackson Framed? (GQ, October 1994) http://www.buttonmonkey.com/misc/maryfischer.html

[3] Taped phone conversation between Evan Chandler and David Schwartz (July 8, 1993) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/plugin-schwartz_chandler.pdf

[4] Charles P. Wallace and Jim Newton – Jackson Back on Stage; Inquiry Continues (Los Angeles Times, August 28, 1993) http://articles.latimes.com/1993-08-28/news/mn-28760_1_michael-jackson

[5] Friendship & A Paintbrush – Interview with David Nordahl (2010) Original source: http://www.reflectionsonthedance.com/interviewwithdavidnordahl.html – the audio clips those contained the conversation are no longer available on the website.