.png)
ב-20 בדצמבר, 1993, מייקל ג'קסון היה נתון לחיפוש גופני משפיל (וכמעט חסר תקדים) שבו שוטרים הגיעו לביתו וצילמו תמונות וסרטונים של איבריו המוצנעים שלו מעשרות זוויות ותנוחות. הרשויות רצו להשוות בין התמונות לתיאור שהמתלונן נגדו, ג'ורדן צ'נדלר, מסר למשטרה על פניו כדי להוכיח את הטענות שלו בדבר הטרדה מינית לכאורה מצד ג'קסון. האם התיאור עלה בקנה אחד עם המציאות?
תחילה, יש לציין את מה שאמור להיות מובן מאליו. העובדה שלא הוצא צו מעצר נגד ג'קסון מיד לאחר בדיקת הממצאים, כמו גם העובדה שבשני כינוסים של חבר מושבעים גדול (חבר מושבעים שחוקר את הממצאים והעדויות הקיימים ומחליט אם יש עילה להגיש כתב אישום) החליטו פעמיים שאין שמץ של ראייה שמקשרת את ג'קסון לפשע בו הוא מואשם, מצביעות על כך שהתיאור של ג'ורדן צ'נדלר את איברי מינו של מייקל ג'קסון היה שגוי ולא תאם את המציאות. זאת אומרת שלו היתה התאמה בין התיאור של צ'נדלר לבדיקות ולתמונות שנאספו בחיפוש הגופני, היה בכך עילה מספקת לעצור את ג'קסון ללא דיחוי וללא צורך במידע נוסף ואף להעמיד אותו לדין - מה שכמובן לא קרה.
זהו ללא ספק אחד החורים בעלילה שהתובע המחוזי טום סנדון, הצ'נדלרים והתקשורת ניסו לטייח לאורך זמן. למרות שהתשובה לשאלה "האם התיאור התאים?" היא תשובה פשוטה וחד משמעית של "כן" או "לא", מתנגדיו ויריביו של ג'קסון ניסו לספק הסברים מרושלים ולהשאיר את הנושא מעורפל ככל הניתן.
הדיווחים הראשונים לאחר החיפוש הגופני בינואר 1994 (בסוכנות הידיעות Reuters ובעיתון USA Today) מצטטים מקורות בכירים מרשויות החוק שהצהירו שהתיאור של הנער לא התאים לתצלומים של איברי המין של ג'קסון. הטענה שהתצלומים התאימו לתיאור הופצו בתקשורת רק בשלב מאוחר יותר – אחרי ראיון של טום סנדון אצל מורין אורת' בעיתון Vanity Fair בשנת 1995, בו הוא טען שהתצלומים התאימו לתיאור של ג'ורדן. סנדון ידבוק בנרטיב הזה גם בהמשך במשפט של ג'קסון בשנת 2005.
אך האמירות של סנדון בריאיון נסתרות לחלוטין בבית המשפט כשנה וחצי לפני כן. כאשר אימו של מייקל ג'קסון נקראה להעיד מול חבר המושבעים הגדול
של לוס אנג'לס, באביב 1994, החוקרים ביקשו לדעת אם בנה שינה את המראה של איבריו המיניים. ב-16 במרץ, 1994, לוס אנג'לס טיימס דיווחו על הדיון:
"אימו של ג'קסון התראיינה לעיתים קרובות והופיעה בתקשורת כדי להגן על בנה, אבל מקורות קרובים לחקירה מדווחים שהיא כנראה תישאל על המראה הגופני של בנה. החוקרים מנסים לקבוע אם ג'קסון עשה משהו בגופו כדי לשנות את המראה שלו כדי שלא יתאים לתיאור שניתן להם מהקורבן לכאורה, שחגג 14 בינואר האחרון". כלומר החוקרים ואנשיו של סנדון היו נחושים להסביר כיצד התיאור של ג'ורדן לא תואם את המציאות ופנו בנואשות לאמא של ג'קסון בניסיון למצוא לכך תשובה.
זאת לא היתה הפעם הראשונה או האחרונה שסנדון הציג בתקשורת מידע באופן מעוות או כוזב. בספטמבר 1994 למשל הוא הצהיר במסיבת עיתונאים שהוא מצא מתלונן נוסף – ברט בארנס, זאת למרות שבארנס מעולם לא טען שג'קסון הטריד אותו והוא ממשיך להעיד לטובתו עד ליום זה.
ב-25 במאי, 2005, כשבוע לפני שהסתיים המשפט של מייקל ג'קסון (שנמשך ארבעה חודשים), סנדון ניסה להציג את התיאור והשרטוט של ג'ורדן כראייה בבית המשפט, יחד עם התצלומים של איברי המין של ג'קסון. בעתירה לבית המשפט הוא טען:
"התמונות מראות כתם על הצד הימני של הפין של הנאשם, בערך במקום היחסי שבו נמצא כתם קטן בשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר של הפין הזקוף של הנאשם. אני מאמין שהבדלי הצבע שצ'נדלר זיהה בשרטוט שלו זה לא משהו שהוא היה יכול לנחש, או היה יכול לראות בטעות. אני מאמין שהייצוג הגראפי של האזור המוכתם של הפין של הנאשם, נתמכות באופן ניכר על ידי התמונות שצולמו על ידי חוקרי משטרת סנטה ברברה לאחר מכן ... המידע שג'ורדן צ'נדלר מסר ב-1 בדצמבר, 1993, הוא רלוונטי מכיוון שהוא היה יכול לדעת אותו רק מתוך היכרות קרובה ואינטימית עם הנאשם".
אותו כתם קטן הוא הדבר היחיד שמוזכר בעתירה של סנדון – אין התייחסות לשום מאפיין או סממן אחר בתיאור או השרטוט של צ'נדלר או בתמונות. זאת מכיוון שמכל התיאורים הוא לא הצליח למצוא דבר מעבר לכתם אחד שלכאורה "התאים" (לפי הערכתו האישית של סנדון) וגם אז זה היה רק "בערך" ו"במקום היחסי".
תזמון העתירה של סנדון, שהוגשה כמהלך של הרגע האחרון שבוע לפני שנגמר המשפט, גורם לה להראות כניסיון נואש להסית את חבר המושבעים לאחר שהטענות של משפחת ארוויזו וההאשמות על "פשעים קודמים" הופרכו. לאור העובדה שג'ורדן צ'נדלר סירב להעיד בשנת 2005 (ומכאן שלא היה נתון לחקירה נגדית), הסיכוי שהשופט רודני מלוויל היה מאפשר להציג את התיאור והתמונות היה קלוש ממילא, והוא אכן לא איפשר זאת.
דוקטור ריצ'רד סטריק, הרופא (דרמטולוג - מומחה לעור) שנכח בזמן החיפוש הגופני מטעם הרשויות, ציין בראיון לפוקס ניוז (Fox News) באוקטובר 2009 שהוא לא הגיע למסקנה שיש התאמה אלא שמישהו אחר אמר לו שהיתה התאמה: "איברי המין היו מוכתמים באופן מוזר בעור בהיר ועור כהה. נאמר לי לאחר מכן שהתצהיר והתמונות שצולמו לחלוטין התאימו למה שהילד תיאר".
מדבריו של דוקטור סטריק עולה כי הוא לא ראה את התיאורים והשרטוטים של ג'ורדן צ'נדלר, ורק אמרו לו שהיתה התאמה. זה בהחלט תמוה: כמומחה הרפואי שהועסק על ידי הרשויות בשביל שיהיה נוכח בחיפוש הגופני, היה סביר להניח שיבקשו ממנו לתת את חוות דעתו ולקבוע אם יש התאמה. לא ידוע מי אמר לדוקטור סטריק שהיתה התאמה, אך כל הטענות הקשורות בנושא מצביעות על כך שסנדון הוא המקור. עם זאת, סנדון לא יכול להראות כמקור בלתי משוחד בהתחשב בעובדה שהוא עסק במרדף אינטנסיבי אחר ג'קסון במשך עשור שלם. במשפט נגד ג'קסון בשנת 2005, לדוגמה, הוא העלה טענות רבות שהופרכו בבית המשפט – לעיתים קרובות על ידי עדים שהוא זימן בעצמו.
ב-6 בינואר, 2005, זמן קצר לפני שהתחיל המשפט של ג'קסון, האתר The Smoking Gun, שככל הנראה היה מקורב לתביעה, פרסם סיקור של תצהיר של סגנית השריף של סנטה ברברה, דבורה לינדן ש"הוגש בשנת 1993 כדי לוודא את קבלת האישור המשפטי לצלם את האזורים המוצנעים של ג'קסון". על פי סיקור התצהיר של לינדן:
"בעוד הבלשים של משטרת לוס אנג'לס חוקרים את טענותיו, צ'נדלר מסר להם מיפוי של הגאוגרפיה של אזור החלציים של ג'קסון, אשר, לדבריו, כלל 'כתמים' יחודיים על ישבנו ואחד על הפין שלו, 'בצבע בהיר כמו צבע הפנים שלו'. המידע שמסר הנער היה כל כך מפורט שהוא אפילו הצביע היכן הכתם נמצא כשהפין של ג'קסון היה במצב של זקפה, האורך של שיער הערווה של הכוכב, ושהוא היה נימול".
אם זה אכן מה שג'ורדן אמר, התצהיר שלו אולי "מפורט", אך הוא בהחלט לא מדויק. על פי דוח הנתיחה של מייקל ג'קסון (ששוחרר לציבור בתחילת 2010) ידוע כי ג'קסון לא היה נימול. שגיאה מסוג זה יכולה להתקבל על הדעת כאשר מישהו מנסה לנחש אם גבר אמריקאי מסוים הוא נימול או לא. הניחוש היותר סביר הוא נימול, מכיוון שמרבית הגברים האמריקאים הם נימולים, ללא קשר לדת, במיוחד בדור של ג'קסון (שנולד בשנות החמישים). יש לציין שאביו של ג'ורדן, אוון צ'נדלר, היה יהודי ורוב הסיכויים ג'ורדן עצמו הוא נימול. אך מייקל ג'קסון לא היה.
(אחרי שדוח הנתיחה של ג'קסון פורסם, הכתבה המקורית נמחקה לחלוטין מארכיון האתר The Smoking Gun. עם זאת, עדיין ניתן למצוא אותה באתר Wayback Machine אשר מתמחה בשמירת מאמרים ואתרים ישנים.)
ומה לגבי השרטוט שמפורסם ברשת?
בספר “Michael Jackson Was My Lover” של ויקטור גטיירז, נכללו מספר מסמכים שככל הנראה נמסרו לגטיירז על ידי משפחת צ'נדלר או על ידי עוזרת הבית של המשפחה, נורמה סלינס. בין המסמכים נמצא גם שרטוט שלטענת גטיירז ג'ורדן נתן לאביו. על השרטוט נכתב התאריך 24 באוקטובר, 1993. סביר להניח שזהו לא השרטוט שג'ורדן צייר בדצמבר, אך נראה שזאת סוג של טיוטה או תרגול מודרך לקראתו.
על גבי השרטוט ניתן לראות הערות של "כתמים ורודים-חומים-לא לבנים אלא עור ורוד כמו של פרה". בראש הדף "מייק נימול / שיער ערווה קצר", באמצע כתוב "סירחון של שמן גוף" ומתחת לזה "כתם חום על הישב ן/ בצד שמאל של הישבן" ולמטה "קרם הבהרה / *אורייטה". בריבוע קטן בצד ימין אפשר לראות "התאוריה שלי: ישבן מוכתם, גוונים של חום – אז, איך מ"ג (?), פ. ו. / תהיה בררן / *אורייטה הבהרה".
*אורייטה מרדוק היתה עוזרת אישית שג'קסון פיטר בשנת 1992 ומאוחר יותר תבעה אותו על פיטורין לא הוגנים. מרדוק כבר לא עבדה אצל ג'קסון שהוא נפגש עם משפחת צ'נדלר. מדוע ג'ורדן צ'נדלר מזכיר אותה כשהוא מתאר את האיברים המוצנעים של ג'קסון?
שאר המלל בשרטוט מציג מעין פנטזיה מפורטת של מעשים מיניים הקשורים בברט בארנס. בארנס מאז ומעולם הדגיש והצהיר שג'קסון מעולם לא הטריד אותו או נגע בו בצורה כזו או אחרת. בשנת 2005 בארנס העיד לטובת ג'קסון ואמר שהוא "כועס נורא" על הרמיזות שג'קסון נגע בו או התעלל בו מינית.
גם הפעם השרטוט שהגיע מבית משפחת צ'נדלר, בדומה לתצהיר של לינדן בסיקור של The Smoking Gun, מציג את איבר המין של ג'קסון כנימול אך, כאמור לעיל, ג'קסון למעשה לא היה נימול.
בשנת 2005 אותו שרטוט הופץ בתקשורת ובאינטרנט, רק בגרסה שעברה עריכה. לא ברור מי ערך את השרטוט, אבל הטקסט על ברט בארנס והטענה שג'קסון היה נימול נמחקו:
הטענה היא שג'ורדן צ'נדלר צייר את השרטוט הנ"ל, אז אנחנו אמורים להאמין שאלו מילים של נער בן 13. אך אם נסתכל על הניסוח ועל ההוראות שנכתבו ("תהיה בררן") ומשפטים שמתחילים ב"התאוריה שלי היא..." נראה יותר כמו סיעור מוחין של השערות וניחושים לגבי איברי המין של ג'קסון. אם ג'ורדן כביכול ראה את איבר המין של ג'קסון וידע בדיוק איך זה נראה, למה הוא – או מקורביו – צריכים לפתח תאוריה על דף?
ההסברים של התקשורת ומשפחת צ'נדלר
העובדה שהתיאור והשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר למשטרה לא תאם את המציאות הותירה את התקשורת במבוכה גדולה. עיתונאים מסוימים, שצודדו בתביעה נגד ג'קסון, ניסו לתרץ את התיאור הכושל בכך שג'ורדן לא הבחין בהבדל בין איבר מין ערל לבין איבר מין נימול במצב של זקפה מלאה. עם זאת, ההאשמות המפורטות של ג'ורדן צ'נדלר לא מדברות רק על מקרה אחד של הטרדה לכאורה בו הוא ראה לרגע את איבר המין של ג'קסון. ההאשמות המפורטות מציינות מגע מיני והטרדות חוזרות ונשנות, הוא טוען שהם כביכול ראו אחד את השני בעירום פעמים רבות (גם במקלחת), מקרים של אוננות אחד מול השני ואחד לשני בערך עשר פעמים. דוד של ג'ורדן, ריי צ'נדלר, טוען בספרו "All That Glitters" שהאחיין שלו ראה את איברי המין של ג'קסון פעמים רבות "מכל זווית אפשרית":
"הבעיה היא לא הזיכרון של ג'ורדי: הוא ראה את איברי המין של מייקל כל כך הרבה פעמים מכל זווית אפשרית שהיתה לו תמונה מדויקת בראשו. הבעיה היתה הניסיון להסביר את כל הפרטים" [עמ' 210].
אם הטענה של ריי צ'נדלר היתה נכונה, ג'ורדן צ'נדלר לחלוטין היה יכול להבחין בעובדה שג'קסון לא היה נימול – אך התיאור שלו היה לגמרי שגוי.
יש לציין שג'ורדן ככל הנראה מסר שני תיאורים שונים. בספר של ריי צ'נדלר נכתב כי היה תיאור אחד שנמסר במשרד התובע המחוזי בספטמבר (ללורן וויס, סגנית התובע המחוזי של לוס אנג'לס) ותיאור נוסף בדצמבר – ללארי פלדמן, עורך הדין של ג'ורדן בתביעה האזרחית. ריי צ'נדלר טוען בספרו:
"לקח לג'ורדן מספר שעות למסור תיאור שפלדמן היה יכול להבין. היו הרבה סימנים וכתמים ייחודיים על איבריו המוצנעים של מייקל, והיה קשה לילד להסביר איפה הם נמצאים, מה הגודל שלהם ובאיזו צורה הם. הבעיה היא לא הזיכרון של ג'ורדי: הוא ראה את איברי המין של מייקל כל כך הרבה פעמים מכל זווית אפשרית שהיתה לו תמונה מדויקת בראשו. הבעיה היתה הניסיון להסביר את כל הפרטים. אבל הם לחצו על זה ולבסוף הגיעו לתיאור שהתברר כמותאם לתמונות שצולמו על ידי הרשויות של סנטה ברברה כמה ימים לאחר מכן" [עמ' 210].
כמו הרבה אחרים, גם ריי צ'נדלר מסתמך בעצם על ריאיון של סנדון אצל מורין אורת', בו סנדון אומר שהתיאור שהם "בסופו של דבר הגיעו אליו" הוא מדויק. אף אחד מהצדדים לא הסביר מדוע היה צורך בתיאור נוסף אם כבר היה בידם תיאור מפורט מספטמבר.
ניתן לראות שריי צ'נדלר מדבר על "הרבה סימנים וכתמים ייחודיים" שג'ורדן תיאר, אבל בעתירה של סנדון בשנת 2005, מזכיר כתם אחד בלבד שהיה "בערך במקום היחסי שבו נמצא כתם קטן" בשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר. מה קרה לשאר הפרטים בתיאור?
ולמרות מצג השווא של משפחת צ'נדלר, ידוע שהם דרשו למנוע את השימוש בתצלומים כראייה בבית המשפט. בינואר 1993 לארי פלדמן, עורך הדין האזרחי שייצג את ג'ורדן צ'נדלר, הגיש בקשה רב-ברירתית לבית המשפט. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" דיווח ב-5 בינואר 1994:
"פלדמן אמר שהוא הגיש לבית המשפט בקשה שהיא 'רב בררתית': על ג'קסון למסור להם את התצלומים של המשטרה, להסכים לחיפוש גופני נוסף, או שעל בית המשפט לפסול את השימוש בתצלומים כראיה."
עורך הדין של ג'ורדן צ'נדלר למעשה קיווה לפסול את התמונות כראייה. פלדמן אמר שהוא הגיש את הבקשה הזאת כי עורכי הדין של ג'קסון ומשרד התובע המחוזי סירבו למסור לו את התצלומים. היה הגיוני לחשוב שמכיוון שעורך הדין בטוח שהלקוח שלו דובר אמת, הוא גם יהיה סמוך שהתצלומים לא יפגעו בתיק שלו – אלא יעזרו לו וישמשו כראייה תומכת להאשמות של ג'ורדן. פלדמן היה אמור להתעקש על כך שהתצלומים יוצגו בבית המשפט, אך במקום זאת הוא בחר להיאבק בשימוש בתצלומים.
הבקשה של פלדמן מוכיחה שאין אמת בטענה שג'קסון הגיע להסדר עם המשפחה מכיוון שהתמונות התאימו לתיאור של ג'ורדן. היה זה הצד של משפחת צ'נדלר שדרש לחסום את השימוש בתצלומים בתביעה האזרחית.
התיאור והשרטוט של ג'ורדן צ'נדלר הם לא יותר מניחוש מושכל. מושכל מכיוון שג'ורדן והמשפחה שלו ידעו שג'קסון סבל ממחלת עור בשם ויטיליגו. מייקל ג'קסון הצהיר על כך בפני העולם בריאיון שלו עם אופרה ווינפרי בפברואר 1993. מקורבים לג'קסון יכלו לראות את הכתמים על הפנים, הזרועות והידיים שלו. אחד האזורים שהכי מושפעים מהמחלה הוא אזור איברי המין.
ריי צ'נדלר מתאר בספרו מקרה שלכאורה קרה בסוף השבוע של ה-28 במאי, 1993, כשג'קסון ביקר בביתו של אביו של ג'ורדן, אוון צ'נדלר. לדברי ריי צ'נדלר, אוון נתן לג'קסון משככי כאבים על ידי זריקה בישבן, כך שככל הנראה אוון צ'נדלר ידע איך הישבן של ג'קסון נראה [עמ' 47]. מעבר לזה, הצ'נדלרים רק היו צריכים לדעת שג'קסון סובל מויטיליגו ומכאן להבין שסביר להניח שגם איבריו המוצנעים של ג'קסון הושפעו מהמחלה. (ואם אוון צ'נדלר אכן הזריק לג'קסון משככי כאבים בישבן במאי 1993, אולי זה יסביר את ההערות על השרטוט מאוקטובר 1993: "התאוריה שלי: / ישבן עם כתמים בגוון חום / אז איך הפ. של מייקל ג'קסון? תהיה בררן/ ההבהרה של אורייטה").
חודש לפני שהמשטרה ביצעה בג'קסון את החיפוש הגופני, אן גרהרט מהעיתון Reuters UK העירה: "זה נראה שכל אופורטוניסט שיכול לבטא את השם ויטיליגו, המחלה המנומרת שג'קסון חשף בפני אופרה, יכול לנחש שאיבר המין שלו מושפע גם הוא ורוב הסיכויים שהניחוש הזה יהיה נכון".
למשפחת צ'נדלר לא היתה בעיה לעסוק בניחושים, במיוחד לאור העובדה שלא היה להם מה להפסיד. גם בעיני הרשויות (בייחוד בעיני סנדון ולורן וויס) בין אם התיאור היה נכון ובין אם לא, הם היו מוצאים דרך להטות את זה לטובתם. עובדה זו עולה גם מהשיחה הבאה בין אוון צ'נדלר לעורך הדין לארי פלדמן שייצג את ג'ורדן בתביעה הכספית, מה-25 בנובמבר, 1993, אשר צוטטה בספר של ריי צ'נדלר, “All That Glitters”:
לארי פלדמן: "אה כן, לורן וויס* אמרה לי היום שהמחלה הזאת שיש למייקל, ויטיליגו, יכולה לשנות כל מקום שתסתכל עליו, ככה שכל מה שג'ורדי אומר לא רלוונטי. זה יכול להשתנות מהר עם המחלה הזאת".
אוון צ'נדלר: "זה חרא, נראה שיש לאנשים האלה תשובה לכל דבר".
פלדמן: "לא, זה טוב לנו!"
צ'נדלר: "למה?"
פלדמן: "כי אם הוא צודק, הוא צודק. ואם הוא טועה, יש לנו הסבר!"
צ'נדלר: "חה!"
פלדמן: "כן, כך או כך אנחנו לא יכולים להפסיד."
צ'נדלר: "זה ממש טוב."
פלדמן:"טוב?! זה מעולה! תמשיך לעבוד בשיניים, אני זה שעובד עם החוק!"
[עמ' 202-203]
*לורן וויס, היא אותה סגנית התובע המחוזי שג'ורדן צ'נדלר מסר לה את התיאור המקורי שלו בספטמבר. וויס היתה סגנית התובע המחוזי בלוס אנג'לס באותו זמן. בספר של ריי צ'נדלר היא מתוארת כ"חברה טובה" של ריצ'רד הירש, עורך הדין שייצג את אוון צ'נדלר מול התלונה של ג'קסון נגד אוון צ'נדלר בגין סחיטה [עמ' 165].
בפרק על הפגישה של ג'ורדן צ'נדלר עם לארי פלדמן ב-14 בדצמבר (בה צ'נדלר מסר לפלדמן את התיאור השני), ריי צ'נדלר כותב בספרו:
"בספטמבר, ג'ורדי מסר לתובע המחוזי תיאור מפורט של הפין והאשכים של מייקל. פלדמן היה מודע לזה, אבל טרם דיבר על זה עם הלקוח הצעיר שלו. אם התיאור מתאים לתמונות של המשטרה, זה יהיה עוד קש אחד ענק על גב הגמל של ההגנה של מייקל. והגמל המסכן גם ככה כבר עקום. מן הצד השני, זה ידוע מבחינה רפואית שכתמים של ויטיליגו נתונים לשינוי. אז אם התיאור של ג'ורדי היה שגוי, לארי היה יכול להגיד שהכתמים זזו בחודשים האחרונים. בכל מקרה שלא יהיה, התיק של לארי היה חזק כסלע והוא לא היה צריך את זה. אבל מכיוון שהתובע המחוזי עשה מזה כזה עניין גדול, לארי היה חייב לדעת בוודאות מה בדיוק ג'ורדי ראה" [עמ' 206].
(לטענת משפחת צ'נדלר, ההטרדה המינית לכאורה קרתה באפריל-יוני 1993. החיפוש הגופני של המשטרה היה בסוף דצמבר 1993.) \
הצ'נדלרים השתמשו בציניות במחלת העור של מייקל ג'קסון וקיוו שהכל ישחק לטובתם. הם הכינו לעצמם תירוצים מראש כדי שיסבירו למה התיאור של ג'ורדן לא מתאים לתמונות. עם זאת, סנדון והצ'נדלרים שכחו להכיר בעובדה שאם כתמי הויטיליגו של ג'קסון נתונים לשינוי, הם באותה מידה לא יכולים להיות הוכחה נגד ג'קסון, במיוחד כאשר הצ'נדלרים טעו לגמרי גם לגבי העובדה שג'קסון לא היה נימול.
ניכר שגם הצ'נדלרים וגם סנדון ניסו לאחוז במקל משני קצותיו: אם היתה השערה שאולי קצת הזכירה את אחד הכתמים (לפחות לדעתו של סנדון) – אפשר להשתמש בזה נגד ג'קסון. זאת בעוד הם בחרו להתעלם מכל שאר התיאורים שהתבררו כשגויים לחלוטין, או ניסו להסביר את הטעויות בכך שכתמי הויטיליגו של ג'קסון "עשויים להשתנות בכל עת". כפי שאמר לארי פלדמן: "כך או כך אנחנו לא יכולים להפסיד".
לקריאה נוספת - פרשת 1993: משפחת צ'נדלר