לעזוב את נוורלנד - הסיפור שלא סופר

במרץ 2019 שודר לראשונה הסרט "Leaving Neverland" ("לעזוב את נוורלנד") של הבמאי דן ריד. הסרט מתמקד בסיפורם של שתי דמויות המפתח בתביעת ענק נגד העיזבון של מייקל ג'קסון - ווייד רובסון (36) וג'יימס סייפצ'אק (40), יחד עם משפחותיהם. ריד מודה שבחר במכוון לספר רק צד אחד של הסיפור שהוא רצה לספר. בחלק זה נציג מספר עובדות שהבמאי ושאר המשתתפים העדיפו שלא נגלה. 

"מהו הצד השני של הסיפור? שמייקל ג'קסון היה איש בידור נהדר ובחור נהדר?" קבע דן ריד בראיון למגזין Vanity Fair נגד הביקורות על כך שהסרט שלו חד-צדדי. ובכן, לא, זה לא הצד השני של הסיפור. הצד השני של הסיפור הוא, בין היתר, העובדה שבמהלך שש השנים האחרונות, שני הדוברים בסרט נמצאים בהליכים משפטיים נגד העיזבון של מייקל ג'קסון, שבמהלכם נחשף מידע חשוב ופרטים מהותיים לגיבוש עמדות לגבי הסרט והמשתתפים בו ולגבי ג'קסון. אין ספק שאם הפרטים האלה היו נכללים בסרט, הצופים היו מקבלים תמונה מלאה המאפשרת להם לקבל פרספקטיבה ברורה על ההאשמות המוצגות בסרט.  

ראשית, על מנת ליצור תחושה של אמינות, הבמאי דן ריד, רובסון, סייפצ'אק והעיתונאים מציגים את הסיפורים כנפרדים אך מקבילים. בביקורות ציינו שאחד הדברים שהתירו חותם זה שהם "מיישרים קו בצורה מושלמת [...] וזאת למרות שהשניים לא הכירו אחד השני עד עכשיו". כך למשל, בראיון במגזין Rolling Stone, הכתב משתף: "מבחינה חוקית, ווייד וג'יימס לא יכלו להפגש, עוד הרבה לפני שפנית אליהם לגבי הסרט. זה מרתק". בתגובה, ריד טוען: "כן. אז הם לא היו יכולים לתאם סיפורים. פסטיבל Sundance היתה הפעם הראשונה שהם נפגשו כאנשים בוגרים. זאת הפעם הראשונה שהם בילו יחד זמן מה". 

עם זאת, על פי העדות של וויד רובסון בעצמו (שניתנה כחלק מתצהיר בתביעה שלו נגד העיזבון), רובסון מספר שפגש את סייפצ'אק בפעם האחרונה בתחילת שנת 2014 בפגישה עם צוות עורכי הדין שייצג את שניהם. זאת בדיוק התקופה שבה סייפצ'אק התכונן להצטרף לרובסון עם תביעה כספית נגד העיזבון, שבסופו של דבר הגיש בסוף אפריל 2014. בנוסף, סייפצ'אק ורובסון מיוצגים על ידי אותה חברת עורכי-דין: מספר חודשים לאחר ששמע על התביעה של רובסון בחודש מאי 2013, סייפצ'אק פנה אל עורכי הדין של רובסון והגיש תביעה עם טענות ואישומים דומים: לידת הבן הראשון כגורם מאתגר, שניהם העידו על חלומות על כך שדמיינו עצמם מטרידים את הילד שלהם, שלב הגילוי וההבנה המאוחרת אחרי שנים שלא ידעו שהקשר שלהם עם ג'קסון היה מיני. גם לאחר שרובסון החליף עורכי דין בשנת 2016, סייפצ'אק הצטרף אליו - וחלק מהטענות שונו בהתאם - אצל שניהם. האם באמת לא יעלה על הדעת שתיאמו גרסאות או שהתביעות נכתבו בהשראה אחד של השני?

צפו: השקרים מאחורי "Leaving Neverland" (מתורגם)

מייקל ג'קסון בחקירה 

באוגוסט 1993, הגיחו לראשונה טענות שמייקל ג'קסון הטריד את ג'ורדן צ'נדלר, אז בן 13. בעקבות טענות אלה נפתחה חקירה משטרתית מקיפה נגד ג'קסון. היקפי החקירה ומספר הגופים המעורבים לא נחשף לחלוטין עד היום, אבל דבר אחד בטוח - זאת היתה אחת החקירות הגדולות והארוכות ביותר שהתנהלו באותן שנים. בעקבות המעורבות האינטנסיבית של התובע המחוזי של סנטה ברברה, טום סנדון, החקירה קיבלה תקציב מיוחד לחקור ולראיין מאות עדים, בהם לפחות 40 ילדים (יש מקורות הטוענים שיותר מ-100 ילדים) וגם מבוגרים שהיו בקשר כזה או אחר עם ג'קסון.

במשך יותר מעשר שנים (1993-2003) הרשויות האמריקאיות, בהן משטרת סנטה ברברה, משטרת לוס אנג'לס וגם ה-FBI, עקבו אחר כל צעד של ג'קסון וחקרו אנשים וגופים שקשורים אליו מסביב לעולם. סנדון, התובע המחוזי, אף פתח קו חם טלפוני ואתר אינטרנט שנפתחו במיוחד עבור מסירת מידע נגד ג'קסון ויחסיו עם ילדים. הרשויות לא הקלו ראש בחקירת התיק ופעלו רבות על מנת להשיג עדות נגד ג'קסון. שחקן העבר קורי פלדמן סיפר בראיון שכאשר מסר את עדותו במשטרה שג'קסון מעולם לא נגע בו, החוקרים התעקשו: "אולי אתה לא מבין מה הוא עושה לך" אך פלדמן התעקש שג'קסון לא הטריד אותו - ושהוא מבין בדיוק מה זאת הטרדה - כי מישהו אחר הטריד אותו (לטענת פלדמן המשטרה לא המשיכה בחקירה נגד האדם המפורסם שהטריד אותו). חלקים מההקלטות דלפו לרשת בשנת 2004. בהקלטות שומעים את החוקרים אומרים "נאמין לכל דבר שתספר לנו" ושואלים שאלות מפורטות וחוזרות. ניתן לראות את דפוסי החקירה גם בסרטונים ופרוטוקולים נוספים של חקירות מול ילדים אחרים. המשטרה ביצעה מספר פשיטות פתע על אחוזת נוורלנד ובתיו הנוספים של ג'קסון. על פי כל הדוחות והממצאים (שנבחנו גם בבית המשפט בשנת 2005) מעולם לא נמצאו ראיות מפלילות נגד ג'קסון. 

עורך הדין במשפט בשנת 2005

לפני הסערה 

 

על אף מסעותיו המפרכים של התובע המחוזי בחיפושים אחרי משפחות שיעידו ג'קסון, אלה תמיד עמדו על שלהן - דבר לא קרה. מבין ילדים נוספים שהחליטו להגן על ג'קסון, גם סייפצ'אק ורובסון העידו מספר פעמים לטובת ג'קסון. ווייד רובסון (אז בן 23) היה העד הראשון של ההגנה במשפט נגד ג'קסון. עורך הדין של ג'קסון אמר שהוא בחר לשים את רובסון כעד הראשון כיוון שהוא היה "עד אמין ומשכנע". רובסון עבר חקירה-נגדית אינטנסיבית על ידי עורך הדין של התביעה, רון זונן:

ש: "אתה מודע לאישומים בתיק הזה, נכון?"

ת: "כן."

ש: "והאם אתה מודע, בעוד אתה יושב כאן ועכשיו, שישנם אישומים שמייקל ג'קסון הטריד אותך?" 

ת: "כן."

ש: "מר רובסון, האם מייקל ג'קסון אי פעם הטריד אותך בכל זמן?" 

ת: "לחלוטין לא." 

בתביעה ובסרט, טוען רובסון שלא הבין שהוא הוטרד ולכן עדותו הסתכמה בכך שג'קסון לא הטריד אותו. עם זאת, רובסון נשאל שאלות מפורטות: "מייקל ג'קסון נישק אותך מפעם לפעם, לא? -לא. -חיבק אותך מפעם לפעם? -כן. -נגע בך? -חיבק אותי. זה אומר... -העביר את היד שלו בשיער שלך? -לא. -נגע לך בפנים או בראש? כן. -נשק לך על הלחי? -כן. -נישק אותך בשפתיים? לא." בהמשך מתן העדות נשאל "האם אי פעם קרה משהו לא יאה בינך לבין מר ג'קסון במקלחת כלשהי?" רובסון השיב "מעולם לא הייתי איתו במקלחת." הוא המשיך לענות על השאלות בנחרצות: "בפעמים שישנת במיטה של ג'קסון, האם התחבקתם במיטה? -לא. שכבתם קרוב אחד לשני? -לא. -נגעתם אחד בשני? -לא. האם אתה חושב שזה לא יאה להתחבק עם ילד במיטה? -כן."  

סייפצ'אק גם הוא מסר עדות שמעולם לא הוטרד, גם בעדות מול חבר מושבעים בשנת 1993 (כשהיה בן 15) וגם בהצהרות למשטרה כשכבר לא היה בקשר עם ג'קסון. סייפצ'אק טוען בסרט שג'קסון התקשר אליו כדי שיעיד לטובתו בשנת 2005 והוא סרב, אך זוהי למעשה בדיה - השופט מלוויל קבע כי בעקבות ההצהרה של סייפצ'אק שלא הוטרד והעדר עדויות סותרות נוספות, הוא אינו חלק מהמשפט. בנוסף, החוקר הפרטי של עורך הדין של ג'קסון מספר בראיון שהוא זה שהיה אחראי על לאתר את העדים וליצור איתם קשר - לדבריו, הם לא פנו לסייפצ'אק מעולם כיוון שהיתה להם את ההצהרה.   

ההבנה המאוחרת

רובסון יזם והשתתף בעשרות מחוות למייקל ג'קסון.

פחות מ-24 שעות לאחר שנודע על מותו של ג'קסון, ווייד התקשר

להפקת "So You Think You Can Dance" והציע להם שהוא יפיק

מחווה לג'קסון. רובסון רקד לצד ג'נט ג'קסון במופע המחווה של טקס

פרסי הוידאו של MTV, בצילומים של החזרות שיתף שהוא לובש כפפה 

שקיבל מג'קסון: "כדי להרגיש קרוב למייקל". בדצמבר 2009 פורסם

ההספד שלו בספר Michael Jackson Opus תחת הכותרת "המנטור שלי":

"...מייקל ג'קסון שינה את העולם, ובאופן יותר אישי, את חיי, לנצח.

הוא הסיבה שאני רוקד, הסיבה שאני עושה מוזיקה, ואחת הסיבות 

העיקריות לכך שאני מאמין בטוב-לב הטהור של האנושות".

בשנת 2011 החלו ההכנות למופע ענק של מייקל ג'קסון בשיתוף פעולה

עם קרקס השמש (Cirque du Soleil) בשם "ONE" - רובסון קיווה להיות הכריאוגרף

הראשי במופע ופעל רבות מאחורי הקלעים על מנת לקבל את התפקיד,

בפגישות והתכתבויות עם מנהלי העיזבון ואנשי Cirque du Soleil. 

בראיון באותה שנה סיפר: "[המופע הזה] מרגש ומבעית בו זמנית כי זאת אחריות ענקית

אבל בגלל זה לקחתי את זה. מייקל הוא חלק גדול מהקריירה שלי ומחיי. היינו חברים

במשך 20 שנה, מאז שהייתי בן שבע. זאת הזדמנות בשביל לתרום בחזרה למורשת שלו ולוודא, כמה שאני יכול, שזה נעשה כמו שצריך ובאמת מייצג את המהות שלו."  

באותה תקופה רובסון איבד מספר עבודות לאחר שלא הצליח בהפקות ופרוייקטים שניהל. מארגני המופע החליטו לבסוף להעסיק את הכריאוגרף ג'יימי קינג.

רובסון מתחנן לקבלת התפקיד. לחצו להגדלה

מספר חודשים לאחר מכן רובסון ניגש לטיפול פסיכולוגי שם לטענתו הוא הבין לראשונה שהוטרד. הוא החל בכתיבת ספר על ההכרות שלו עם ג'קסון ופנה לחברות של הוצאה לאור, אך כולן סירבו לעשות איתו עסקים. במאי 2013 הגיש תביעה אזרחית תחת איסור פרסום. מספר ימים לאחר מכן פרטי התביעה דלפו ורובסון סיפר בראיון מדוע לא דיבר בעבר: "לא הבנתי שמה שמייקל עשה לי היה רע". 

רובסון מגיב להאשמות נגד ג'קסון בשנת 1993: "זה חולני"

רובסון זומן למספר חקירות במשטרה, העיד בבית משפט כשהיה בן 23. 

הוא נשאל שאלות רבות בפירוט רב במשפט שבו הוא הצהיר שהוא מודע

לכך שג'קסון יכול להכנס לכלא והוא מעיד תחת שבועה.

האם יתכן שלא הבין? בשנת 1993 ראיון שיזמה משפחת רובסון,

וייד רובסון הצעיר (אז 11) נשאל מה הוא חושב על האשמות

נגד ג'קסון, הוא ענה: "אני חושב שזה חולני. אני מכיר את מייקל טוב 

מספיק בשביל לדעת שהוא לא יעשה דבר כזה. אני בטוח במאת האחוזים".

כאמור, רובסון דבק בגרסה זו עד לשנת 2012. בראיון בשנת 2003, רובסון

סיפר שנוורלד היא כמו דיסנילנד: "המקום הכי טוב בעולם". 

כדי להסביר את חוסר העיקביות, יש שאימצו את הטענה שרובסון ככל הנראה התבייש לספר

שהוטרד, טענה שרובסון חזר עליה בבלוג שלו בפוסט שכתב על הגדרות של גבריות - הוא מספר שחשש שיתייגו אותו כהומוסקסואל. טענה זאת סותרת את הטענה של רובסון עצמו בתביעה - שלא דיבר כי לא הבין שמה שעבר היא הטרדה מינית. רובסון מתייחס לכך בתצהיר תחת שבועה כחלק מהתביעה שלו נגד העיזבון בשנת 2016:  

ש: כשהעדת במשפט המקורי בשנת 2005, האם התביישת במה שקרה בינך לבין מייקל?

ת. לא. אני לא, לא היתה לי שום, כמו שאמרתי, לא היתה לי שום נקודת מבט לגבי זה. אני לא שכחתי את זה, אבל לא חשבתי על זה. אני, אני, פשוט לא נתתי לעצמי לחשוב על זה. אז, אני יודע, ואולי אמרתי את זה לפניכן במקום אחר, ואולי זה נבנה לא נכון, אני יודע עכשיו ואני יודע אחרי שחשפתי את זה בשנת 2012 ותחילת התהליך של עיבוד והבנה, אני יודע עכשיו שהיה לי, שהתמודדתי אז עם בושה, אבל לא ידעתי את זה אז. אני לא הבנתי את זה באותו זמן. 

ש. האם אי פעם היית מודאג לגבי חשיפת העובדה שהוטרדת כי חשבת שכולם הולכים לחשוב שאתה טועה, מגעיל או הומוסקסואל?

עורך הדין של רובסון: השערה של עובדות שלא נמצאות בראיות.

תשובת העד: לא ידעתי את זה אז. אני לא ידעתי את זה בשום, בשום זמן עד אחרי מאי 2012. התחלתי אז, במאי 2012, להבין שכל כך הרבה מהסימפטומים שלי, של פחד וחרדה בתרחישים חברתית, וכמעט בכל תרחיש, היו קשורים בזה.  

מתוך העדות בתצהיר של רובסון. אוקטובר 2016

נראה שרובסון וסייפצ'אק מתאימים את הגרסה שלהם לקהל היעד שצופה בהם. בבית המשפט על מנת לתמוך בתביעה הכספית, טענו שלא הבינו שעברו הטרדה והכחישו שהתביישו. עכשיו, כדי לתמוך בסרט, מפרסמים בתקשורת שהתביישו. על פתק קטן שנחשף בבית המשפט ב-2016, רובסון כתב "הסיפור שלי על הטרדה מינית יהפוך אותי לרלוונטי ומעורר הזדהות", בתצהיר, הודה שהוא רוצה להיות "גורו של הטרדות מיניות".

עדי הפנטום

במאי הסרט (כמו עורכי הדין של רובסון וסייפצ'אק) לא הסתפק בלהציג את סיפורם של סייפצ'אק ורובסון ובחר לרמז לכך שישנם קורבנות נוספים. בראיונות מספר הבמאי שניסה ליצור קשר עם ג'ורדן צ'נדלר וגאווין ארוויזו (שהיו במרכז ההליכים הפליליים נגד ג'קסון ב-1993 ו-2005) אך אלה לא השיבו. מה לגבי השאר? "קראנו על ברט ברנס ומקולי קלקין וניסינו לחפש את ג'ורדן צ'נדלר וגאווין ארוויזו", סיפר ריד בראיון. כשנשאל בראיון אחר מדוע לא כלל בסרט שלו עדויות של אנשים נוספים שהיו בקשר עם ג'קסון בילדותם - בהם ברט ברנס ומקולי קלקין - ריד ענה: "זה לא התפקיד שלי לעמת אותם עם משהו שהם לא מוכנים להודות בו". עם זאת, זה לא מנע מהבמאי להציג את ברנס וקלקין כקורבנות של ג'קסון מספר פעמים במהלך הסרט. על פי העדויות וראיות בית המשפט, קלקין וברנס היו בקשר הדוק עם ג'קסון והתארחו בביתו פעמים רבות - יותר מרובסון וסייפצ'אק. למעשה, גם ברנס וגם קלקין מתארים את הקשר שלהם עם ג'קסון כחברות טובה. הם מעולם לא טענו שג'קסון הטריד אותם והם ממשיכים להעיד לטובתו גם היום. ברנס אף הגיב ישירות במכתב ל-HBO וביקש שיסירו את הקטעים עליו מהסרט: "הסרט מציג מצג שווא שמר ברנס הוטרד מינית על ידי הזמר מייקל ג'קסון. אף אחד לא שאל את מר ברנס לגבי הסרט, הוא לא הסכים שיכללו אותו בסרט ואינו רוצה שום קשר לסרט." 

"לא רק שאנחנו צריכים להתמודד עם השקרים האלה, אנחנו גם חייבים להתמודד עם אנשים שמנציחים את השקרים האלה. העובדה שהם לא מצליחים לעשות מחקר קטן שהיה מוכיח שאלה שקרים, מבחירה או לא מבחירה, עושה את זה עוד יותר גרוע" ברט ברנס בתגובה לסרט. 

רובסון וסייפצ'אק, בעזרתו של דן ריד, מנצלים את רוח התקופה שבה ארגונים הנלחמים למען נפגעי פגיעה ותקיפה מינית הם בראש סדר היום התקשורתי. הם יודעים שלא משנה מה יספרו, איך יספרו וכמה יספרו - האווירה הקיימת תהדוף כל ביקורת או שאלה באשר הן. נראה שאחרי שנים (וארבע תביעות שנפסלו ןכרגע בשלב הערעור), רובסון וסייפצ'אק סוף סוף מצאו דרך להיות "רלוונטיים ומעוררי הזדהות". עם זאת, זה לא מבטל את העובדות או את המציאות. הסרט הוא חד צדדי, אינו מציג את כלל העובדות. התנאים לסילוף האמת מושלמים - אף אחד לא שואל את השאלות שצריך לשאול. הנאשם -שנחקר במשך שנים והוכיח את חפותו - לא יכול להגן על עצמו או אפילו להגיב להאשמות. גיבורי הסרט נתפסו על שקרים פעם אחר פעם - בבית המשפט ומחוץ לו. והמניע? מאות מיליוני דולרים ושתי משפחות בחובות שמחכות להם כבר למעלה משש שנים.

צפו: "אמן התחבולות: מייקל ג'קסון וויד רובסון - הסיפור האמיתי" (מתורגם)

MJISRL18_OPACITY.png

With Michael Jackson Israel

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Instagram Social Icon

© 2019 by MJstory. Created with Wix.com