.png)
את הסרט "לעזוב את נוורלנד" ניתן לראות בבריטניה דרך שירותי הסטרימינג של ערוץ C4, שהיה שותף בהפקת הסרט יחד עם HBO. מבלי להודיע, הערוץ משדר גרסה חדשה לסרט, הקצרה בלא פחות מעשרים דקות מהסרט בגרסתו המקורית. אז מה ירד בעריכה? צירוף מקרים מפתיע: טעויות ושקרים שנחשפו במהלך החודשים האחרונים.
כך למשל הגרסה החדשה והמקוצרת של הסרט לא כוללת את הסצנה שבה ג'יימס סייפצ'אק מתאר את ההטרדה שעבר בתחנת הרכבת של נוורלנד ב"תחילת הקשר" בינו לבין ג'קסון בשנת 1989. אותה תחנה שנבנתה רק בשנת 1994, כפי שהתגלה לאחר שידור הסרט.
כזכור, לטענת סייפצ'אק, ג'קסון הטריד אותו בין 1989 ל-1992, ולכאורה הפסיק כאשר הגיע לגיל 15 וסייפצ'אק היה כבר "מבוגר מדי" לטעמו של ג'קסון, שגם החליף אותו בילד אחר (ברט בארנס, שמתנגד בנחרצות להאשמות נגד ג'קסון גם בהווה).
הגרסה החדשה לא כוללת סצנה נוספת שבה הוצגו טענות על הטרדה מינית בבריכה בנוורלנד. אותה בריכת שחיה שנמצאת במקום מרכזי בשטח של האחוזה ובטווח ראייה של כל עובד ומבקר. אך חשוב יותר לציין, אותה בריכת שחיה שלאחר שידור הסרט, הסתבר כי היא מוקפת במצלמות אבטחה (גלויות ונסתרות) ששידרו למסכים של חברת האבטחה בנוורלנד ולתורני הבטחון של משטרת סנטה ברברה עשרים וארבע שעות ביממה.
גם תיאור ההטרדה בטירה בנוורלנד ירד בעריכה של הגרסה החדשה. בסרט סייפצ'אק טוען שהוא הוטרד בטירה בין השנים 1988-1990. גם הפעם סייפצ'אק טוען שהוטרד במקום שלא היה קיים. עד דצמבר 1990 לא היתה טירה בנוורלנד. לאחרונה נחשף כי אישורי הבנייה התקבלו רק בסוף אוגוסט 1991, והבנייה הסתיימה בדצמבר 1991.
בנוסף, סייפצ'אק טוען שהוא הוטרד "על מיטות קטנות" בטירה של נוורלנד (שהיתה בנויה סביב עץ) ובארקייד (משחקיית הוידאו). אלן סקלן, אחד ממתכנני המתקנים באחוזה ומתחזקי האחוזה, סתר את הטענה: מעולם לא היו מיטות בארקייד או בטירה. בראד סנדברג, הטכנאי שהתקין בין היתר את מערכות הסאונד בכל חדר ושטח באחוזה גם הוא העיד שמעולם לא היו מיטות בחדרים הנ"ל. כפי שניתן לראות בתמונה, החדר היחיד בטירה מוקף בחלונות ענק. בראיון בשנת 2013 רוב סווינסון, אחד האנשים שעזרו לג'קסון לתכנן את המתקנים בנוורלנד תיאר את החדר בטירה: "היתה שם טלוויזיה קטנה ושום דבר חוץ מזה".
גם סיפורם המבעית של ג'יימס וסטפאני סייפצ'אק על אולם הקולנוע לא נכנס לגרסה החדשה של הסרט.
בגרסה הקודמת של "לעזוב את נוורלנד", ג'יימס מספר שכמעט נתפסו על חם על ידי אמו: "היו באולם הקולנוע חדרים עם מיטה וחלונות שפונים לכיוון האולם. היינו מקיימים יחסי מין בחדרים האלה וזה היה קצת מסוכן... היה בזה ריגוש מסויים".
סטאפני, אמו של ג'יימס, תמכה בסיפור ותיארה בדרמטיות איך לילה אחד נסתה להכנס לאולם הקולנוע בשעה שג'קסון ובנה שהו שם - אך דלתות האולם היו נעולות מבפנים. דבר זה התגלה גם הוא כבלתי אפשרי: דלתות האולם מבפנים היו דלתות עם ידית מסוג "ידית בהלה" (ידית נפוצה באולמות, בחדרי מדרגות וביציאות חירום) שכלל אינן מאפשרות נעילה מבפנים. לדברי אלן סקלן, שבנה את האולם בנוורלנד, נעילת הדלתות היתה אפשרית רק מבחוץ ורק על ידי אנשי האבטחה שהחזיקו במפתח.
גם לאחר חשיפת הטעויות והשקרים של רובסון וסייפצ'אק בסרט, הבמאי דן ריד ממשיך להתעקש כי אין פגיעה באמינותם של המתלוננים בסרט שלו. אך הוא בכל זאת ניסה להסביר את הסיפור הבעייתי של תחנת הרכבת במספר דרכים: תחילה, הוא טען שהתחנה בעצם היתה קיימת בשנת 1992. לאחר שפורסמו ממסמכי ואישורי הבנייה, הוא טען שסייפצ'אק בעצם הוטרד עד אחרי שנבנתה התחנה (בסתירה מוחלטת לטענות של סייפצ'אק הן בתביעה והן בסרט - שהוטרד עד שהגיע לגיל ההתבגרות ו"הוחלף על ידי ילד אחר"). ועם זאת, לדברי ריד, הסיפורים על הטרדה מינית במקומות שלא היו קיימים וסתירות חמורות בציר הזמן הם תיאורים של מקרים שאכן קרו ואין שום סיבה לפקפק בהם.