חיפוש

בית המשפט מזכה את מייקל ג'קסון: האם הצדק יצא לאור, או שמא נרמס? (15.6.2005)

מאמר של ג'ואנה ספילבור, עורכת דין ומומחית לענייני משפט שסיקרה את תיק מייקל ג'קסון לכל אורכו בשנת 2005. המאמר נכתב יומיים לאחר הזיכוי של ג'קסון ומסביר את הסיבות העיקריות שהביאו להחלטה של חבר המושבעים.



חבר המושבעים במשפטו של מייקל ג'קסון הכריע וזיכה את כוכב הפופ מהאשמות בגין הטרדת נער שהבריא מסרטן, אשר ביקר בחוות נוורלנד לזמן קצר בין 2002-2003. ג'קסון זוכה מכל עשרת הסעיפים. הם כללו ארבעה סעיפים שהאשימו אותו בהטרדה או בניסיון להטריד, את המתלונן שהיה אז בן 13; ארבעה סעיפים על השקיית הנער באלכוהול,

וגם סעיף אחד של קשירת קשר (קונספירציה) לכלוא את הנער ומשפחתו בשבי בחוות נוורלנד.


המשפט התחיל עם ג'קסון מלא בביטחון, רוקד על גג המכונית לכבוד תומכיו, אבל הוא נגמר עם בן אדם שבור שנמוג לאיטו אל מחוץ לבית המשפט. ג'קסון לא נראה צוהל מכך שניצח וזכה לחופש שלו, הוא נראה מותש וגמור.

אז מה קרה? האם ג'קסון הוא ידוען עשיר שהצליח לקנות את החופש שלו בעד מחיר מסוים? או שהוא בעצם תוצר של מערכת צדק שמדי פעם באמת עובדת?


מאמר זה דן כיצד התיק נגד מייקל ג'קסון יכול להירשם בהיסטוריה לא כתיק שהשתבש - אלא ככזה שהתנהל כשורה. פסק הדין במהותו מזכה את מלך הפופ ומסיים את מה שתואר כנקמת דם ארוכת שנים בין התובע המחוזי טום סנדון כלפי ג'קסון, והוא הכריע אותה בדרך הנכונה: לטובתו של מייקל ג'קסון.


כשזה מגיע לראיות, כמות לא מפצה על היעדר איכות


הראיות נגד ג'קסון היו פורות מבחינת הכמות, אבל לוקות בחסר מבחינת האיכות, וזה מה שהוביל להחלטה לזכות את ג'קסון. בפועל, לא היו ראיות מוחשיות, לא היה וידוי מצמרר. התביעה בנתה את התיק שלה על עדויות. הם קראו לשמונים וחמישה עדים, ודחפו גם טענות על הטרדות שמעולם לא הופיעו בכתב האישום.

לפיכך, הקייס של התביעה התבסס על האמינות של אלה שהעידו. ועל האמינות הקייס נפל: כשחבר המושבעים התייחסו בפני המצלמות בשעות שלאחר הקראת פסק הדין, המסר שלהם היה עקבי וברור: הם לא האמינו לעדי המפתח של התביעה ובמיוחד לא לשני העדים העיקריים שהעדות שלהם היתה קריטית במיוחד: המתלונן ואימו.

ההגנה הצליחה להציג את משפחת ארויזו כמשפחה של נוכלים שניצלו את המחלה של הנער כדי לסחוט כספים ממפורסמים שונים; אימו של מתלונן, ג'נט ארוויזו, נאלצה להודות על דוכן העדים כי שיקרה תחת שבוע, על מנת לנפח את סכומי הכסף בתביעה האזרחית שלה בגין נזקים נגד החנות ג'יי.סי פני - תביעה שהיא אספה לכיסה למעלה מ-152,000 דולרים.

משפחת ארוויזו לפני ההאשמות

בתביעה נגד החנות, ארוויזו טענה שבתקרית שבה המשפחה הם נתפסו על חם בגניבה מהחנות, המאבטחים הטרידו מינית אותה ואת בנה, וגרמו לה לפציעות ולחבלות שהיא הציגה בכתב התביעה. עורך הדין של ההגנה, תומאס מזארו, טען באופן משכנע שהפציעות האלה נגרמו על ידי בעלה האלים של ארוויזו, ולא על ידי המאבטחים.


המשפחה הזו לא הונתה רק את JC-Penny. לפי ההגנה, הם הונו גם את מדינת קליפורניה, ובדרך זו או אחרת, את אנשי חברי המושבעים ומשלמי המיסים. מזארו הוכיח שג'נט ארוויזו לא דיווחה על ההסדר הכספי מול רשויות הרווחה, כשביקשה לקבל קצבת סעד.

כשנשאלה בנוגע לנושא, היא החליטה להשתמש בזכות הסירוב להעיד ולשמור על זכות השתיקה, שחלה רק כאשר אדם חושש שיפליל את עצמו. זה לא מפתיע שארוויזו סירבה להמשיך להעיד: אי-דיווח על הכנסה בבקשה לקצבת סעד, שנחתמת תחת שבועה, זו עבירה פלילית בקליפורניה.

צריך להיות חבר מושבעים פתי ונאיבי כדי לבלוע את העדות של ג'נט ארוויזו בשלמותה. וגם אם לחבר המושבעים היתה נטיה להאמין לחלק מהעדות של ארוויזו, ההנחיות לחבר המושבעים במשפט פלילי בקליפורניה הורו להם להיות זהירים.


נכתב: "עד או עדה, שמרצונם החופשי משקרים בנוגע לחלק אחד מהעדות שלהם, אין לסמוך עליהם גם בנוגע לשאר. אתם יכולים לדחות את כל העדות של עד/ה שמסר מידע שקרי בנוגע לנושא מסויים, אלא אם כן, לפי כל הראיות, אתם מאמינים שקיימת סבירות שיש אמת בדבריהם בשאר ההיבטים."

ההנחיה הזאת עשויה היתה להשפיע גם על האמינות של המתלונן עצמו. שכשההגנה הציגה את הקייס שלה, ראש הצוות, מזארו, הציג הוכחות לכך שהאם של המתלונן הדריכה את הילדים שלה לשקר בתיק נגד ג'יי.סי פני, ואף הרחיקה לכת ושלחה אותם לבית ספר למשחק כדי לגרום להם להיות יותר טובים בלספר סיפורים תחת שבועה! עם הוכחה כמו זו, לחבר המושבעים יהיה קשה להאמין לעדות של מתלונן "מעבר לכל ספק סביר". וההנחיות היו ברורות:

אם אתם מרגישים שעד משקר תחת שבועה לגבי נושא אחד, חשבו ברצינות אם אתם יכולים להאמין לו לגבי נושאים אחרים.

כפי שנכתב בהנחיות לחבר המושבעים, עדות יכולה להיות אמינה רק לפי מידת האמינות של המקור שממנה היא מגיעה - וזה מה שהפיל את התביעה נגד ג'קסון. חבר המושבעים לקחו בחשבון ואמדו את העדות של המתלונן, ההתנהגות שלו במהלך העדות, כמו גם זו של אמא שלו, והגיעו למסקנה ששני עדי המפתח האלו הם לא אמינים ואי אפשר לסמוך עליהם - או, לכל הפחות, שהעדויות שלהם חלשות מספיק כדי להטיל בהן ספק סביר.


למה הראיות הקשורות ב"עבירות קודמות" פגעו בתיק של התביעה במקום לתמוך בו?


היה נראה שהתביעה ניסתה לחפות על האמינות הרעועה של ג'נט ארוויזו, בכך שזרקו עוד עדויות בפני המושבעים, כלומר ראיות על "עבירות קודמות" בפרט. כפי שהוסבר בטור הקודם, ניתן להעלות ראיות כאלה בקליפורניה אם השופט מסכים לכך.

מייקל ג'קסון, 2005

אבל הראיות הללו לא חיזקו את התביעה – הן סיבכו אותה עוד יותר.

עורכי הדין של התביעה ניסו להציג את ג'קסון כפדופיל עם עדויות שג'קסון לכאורה הטריד חמישה נערים נוספים במשך שלוש עשרה השנים האחרונות. אבל בשביל להוכיח את זה, הם הסתמכו, שוב, על עדויות שחבר המושבעים לא יחשיב כמהימנות, בלשון המעטה.

מי שנתנו את העדויות האלה, היו עדים שלפי כל הדעות והעובדות, עובדים מרירים שעבדו בעבר בחוות נוורלנד; אחד מהם נתבע על ידי ג'קסון והגיע לפשיטת רגל אחרי שבית המשפט קבע שהוא צריך לפצות את ג'קסון בסכום שעולה על מיליון דולר. קשה לדמיין מקרה יותר ברור של עדות משוחדת כדוגמה לסוג העדויות שגורמות לחבר מושבעים לא להאמין להן.


במקביל, את העדויות המשוחדות האלה סתרו עדויות הרבה יותר אמינות. התובעים קבעו שהכוכב מקולי קאלקין היה אחד הקורבנות של ג'קסון עשר שנים קודם לכן, כשקאלקין היה אחד המבקרים הקבועים בנוורלנד.

אבל קאלקין עצמו העיד בבית המשפט והכחיש את הטענות האלה בנחרצות.

האם יכול להיות שקאלקין מוטה לטובת ג'קסון בגלל החברות המתמשכת שלהם? ברור.

האם משוא פנים מסוג זה יכול לגרום לו לבחור להעיד עדות שקר בבית משפט - ולהכחיש תקרית, שאם אכן קרתה, היתה משאירה אותו מצולק נפשית לכל החיים? זה כבר מוטל בספק.

האם חברו של ג'קסון, קאלקין, שנראה שמעולם לא היה לו עניינים כספיים עם ג'קסון, היה עֵד הרבה פחות משוחד ממישהו שג'קסון הביא אותו לפשיטת רגל? בוודאי!


בתיקים אחרים של הטרדות מיניות, עדויות על עברות קודמות יכולות לגרום לחבר מושבעים מודאג להרשיע את הנאשם. תארו לכם לדוגמה תיק שבו המתלונן הוא ילד מאוד צעיר שהעדות שלו היתה מאוד משכנעת, אבל כללה גם פרטים מאוד לא עקביים וסותרים - היעדר עקביות שעלולה לנבוע מגילו הצעיר של המתלונן, או סימן לכל שהטענות שלו נבדו. בתיק כזה, עדויות על עבירות קודמות של הנאשם עשויות לשכנע את חבר המושבעים שהם לא יעשו טעות אם ירשיעו אותו.


במילים אחרות, עדות משכנעת על עבירות קודמות, יכולה לחזק את האמינות של העדות על האשמות המרכזיות במשפט. (ואכן, זאת אחת הסיבות לכך שעדויות על עבירות קודמות עלולות להיות לא הוגנות: הנאשם נשפט על העבירה שבה הוא מואשם ולא על העבירות הקודמות.אם חבר המושבעים בוחר להרשיע אותו בגלל עדויות על העבירות האלה, זוהי פגיעה בהליך ההוגן: לנאשם יש זכות לדעת מהן ההאשמות שמיוחסות לו, ולהגן על עצמו בפניהן.)

אבל במקרה הזה, האיכות של הראיות או העדויות לעבירות קודמות היתה כל כך נמוכה, שהן כנראה חיזקו עוד יותר את חבר המושבעים בהחלטה לא להרשיע.


התובע המחוזי טום סנדון היה מודע לאמינותן המפוקפקת של הראיות בתיק, ובכל זאת הגיש כתב אישום.


בנוסף לכל זה, מצעד העדים הלא-אמינים של התביעה לא רק הזיקה לתביעה, אלא גם העבירה מסר מכוער ורשלני: התובע הזה רוצה לתפוס את ג'קסון גם אם זה אומר שהוא צריך להציג עדויות שקר בבית המשפט.

לעורכי דין ואנשי מערכת החוק יש חובה מוסרית שלא להעלות עדי שקר לדוכן העדים ביודעין.

לעורכי דין מטעם ההגנה, החובה הזאת יכולה להוות מעין מתיחות מול המשימה לייצג את הנאשם: אם הלקוח שלך לא הודה בפשע, האם אתה יכול להיות בטוח שהוא משקר?

טום סנדון, התובע המחוזי במשפט מייקל ג'קסון

אבל כשמדובר בתובעים, מימוש החובה המוסרית הזאת צריכה להיות פשוטה: אם אתה חושב שהעד שלך משקר, אל תעלה אותו לדוכן העדים כדי שישקר. ובכל זאת, בתיק של ג'קסון, התובעים העלו שוב ושוב עדים שבסבירות גבוהה היו שקרנים.

האם אפשר להאמין שכל עדויות התביעה נגד ג'קסון היו אמת לאמיתה? ברור שלא. האם אפשר להאמין שהתביעה לא היתה מודעת לשקרים שנמסרו על דוכן העדים? זה נראה כמעט בלתי אפשרי.


אחרי הכל, החקירה הנגדית של תומאס מזארו (עורך הדין של ג'קסון) - יחד עם המיומנות וההקפדה העיקשת מצידו, לא גרמו לאף אחד בבית המשפט לעצור את נשימתו בתדהמה. התובע הכי חזק של סנטה ברברה ממש לא הופתע ממה שהחקירה הנגדית של העדים שלו הניבה בבית המשפט. להפך, כל התחמושת שמזארו הביא לחקירה הנגדית היתה ידועה לשני הצדדים.


מה אנחנו אמורים לחשוב על תביעה מחוזית שהעלתה עדויות שקר באופן חוזר ונשנה והיתה מודעת לסיכון שכרוך במעשה הזה?

מה שהיה מזעזע במיוחד היתה ההחלטה של התביעה להוסיף לכתב האישום האשמות על קשירת קשר (קונספירציה), ולהציג עדויות שיתמכו בהאשמות הללו; הקנוניה לכאורה היתה לחטוף את הנער ואת המשפחה שלו ולהחזיק אותם בשבי בניגוד לרצונם בחוות נוורלנד. הראיות העובדתיות הראו שהאשמות האלה מגוחכות. הסבירות לעדות שקר היתה גבוהה באופן קיצוני. ועדיין התובעים המשיכו בדרכם וניסו להוכיח את הטענות האלה.

לא רק שזאת החלטה לא טובה, הרי היא גם מטופשת. ולא זו בלבד שהאישומים בנוגע לקנוניה הטילו דופי באמינות העדים שניסו לאשש אותם, אלא גם באמינות של התביעה עצמה, על כך שבכלל הוסיפה אותם לכתב האישום.


כשההגנה הוכיחה שהטענות על קנוניה לא נכונות, זה היה הרסני: הם הראו שבשבועות שבהם הנער והמשפחה שלו היו לכאורה כלואים בשבי בנוורלנד בניגוד לרצונם, הם יצאו לסיבובי שופינג וימי כיף בספא על חשבון ג'קסון. אחרי הקניות והספא, הם חזרו לנוורלנד מרצונם - שלוש פעמים או יותר. אם זה נחשב כליאה בשבי, הרבה אמריקאים שעובדים קשה יגידו "כילאו גם אותי!"


התובע סנדון צריך היה לדעת שלא לבנות קייס על סמך עדים שכנראה לא היו יודעים לספר מה היא האמת גם אם היא היתה מכה בהם בפנים. וגם עכשיו, כשהזיכוי בעשרת האשמות עוד מהדהד באוזניי כל האומה, הוא לא יתנצל.

הוא התעקש לקחת את ארוויזו כפי שהוא מצא אותו. ונכון, הוא לא היה יכול להפוך את המשפחה הזאת למלאכים. אך הוא גם לא היה חייב להאמין להם [ולהגיש כתב אישום]. הוא לא היה חייב להאמין להם למרות שהם טענו טענות שלא ייאמנו, כמו למשל, כשהם טענו שחטפו אותם.

והוא בהחלט לא היה חייב לקרוא לדוכן העדים לעוד אנשים שגם הם היו לא אמינים בדיוק באותה מידה, ולהשתמש בהם כדי לנסות לכפות על החסרונות של ארוויזו. סנדון אולי היה צריך לקבל את המתלוננים שלו כפי שהם (כלומר, אחרי שהוא כבר החליט להגיש כתב אישום). אבל הוא לחלוטין לא היה חייב לקבל את העדים האחרים שהוא הביא "כפי שהם"! הוא יכול היה לסרב לקרוא להם לדוכן העדים.


לצופים מהצד אסור לקנות את הניסיון של סנדון לברוח מהאחריות. זה היה הוא שאישר את כתב האישום ואת רשימת העדים, זה היה הוא שהלך על האסטרטגיה של "עבירות קודמות". התיק הזה לא נפל עליו מוכן ומזומן, בתקווה שהוא יקח אותו אל חיקו. למעשה, ההפך הוא הנכון - סנדון היה כמו הדוקטור פרנקשטיין שיצר את המפלצת.


עוצמתה של ההגנה: הכנה זהירה

תומאס מזארו, ראש צוות ההגנה של מייקל ג'קסון

כפי שהוזכר קודם לכן, הגאונות של תומאס מזארו לא היתה בתגליות שומטות לסת שהפתיעו את כל הנוכחים באולם, אלא במצוינות עקבית - בהכנות ובחקירות הנגדיות של העדים.


כביסוס נוסף להחלטה לזכות את מייקל ג'קסון, אחד המושבעים הזכיר את ציר הזמן שבו התרחשה לכאורה ההטרדה. מזארו השתמש בגרסה של התובעים עצמם כדי למוטט הטענות שלהם - כמעין מהלך "קונג פו" משפטי.


התביעה טענה שג'קסון הטריד את המתלונן אחרי שידור הסרט הידוע לשמצה, "לחיות עם מייקל ג'קסון" של מרטין באשיר, שבו ג'קסון הודה שהוא מאפשר לחלוק את המיטה שלו עם ילדים. מזארו הדגיש לחבר המושבעים כמה שזה לא הגיוני: לפי התובעים, ג'קסון בחר לתקוף בדיוק בזמן הכי לא נכון - כשעיני כל העולם נשואות אליו.

התובעים גם ניסו לשכנע את המושבעים שלמרות שההתעסקות במייקל ג'קסון היתה אינטנסיבית באותה התקופה ושהמעקב עליו שבר שיאים בעקבות הדוקומנטרי, ג'קסון תכנן לחטוף בחשאיות את המשפחה ולהבריח אותם לברזיל (בכדור פורח).

אין ספק שהצהובונים לא היו שולחים כתב שהיה חושף רצף אירועים שכזה. או במילים פשוטות, אפשר לסמוך על ג'קסון שהוא יהנדס פשע בינלאומי, ושאף אחד לא היה עולה על זה. גאוני!


בשורה התחתונה: תביעה הלוקה באמינותה מביאה להחלטה צודקת של המושבעים


התיק הזה לא היה צריך להגיע לבית המשפט מלכתחילה. אבל הוא הגיע - למרבה המזל שחבר המושבעים החכם וההוגן הגיע להחלטה הנכונה.

הם גם לא התייחסו לקייס בקלות ראש; אלה שלא מסכמים עם פסק הדין של חבר המושבעים צריכים לקחת את זה בחשבון; כפי שאנחנו יודעים כיום מהראיונות של המושבעים בעצמם -- הם המשיכו את הדיונים שלהם למרות שכבר בהצבעה הראשונה שלהם, בדקות שלאחר סיום המשפט ותחילת דיוני חבר המושבעים, הם הצביעו פה אחד שג'קסון חף מפשע.


בדרך כלל, חברי מושבעים במשפטים אחרים כבר היו מוסרים את החלטתם לשופט ברגע שידעו שיש הסכמה מלאה, אבל חבר המושבעים הזה וידאו והקפידו שעשו את הדבר הנכון.

הם המשיכו לנבור בראיות והעדויות במשך עוד 30 שעות טובות; הדיונים הנוספים שלהם התפרסו על גבי שבעה ימים.

שמעתם נכון: שנים-עשר האנשים האלה ישבו באולם בית המשפט במשך שלושים שעות - הפסידו שעות עבודה, זמן עם המשפחה שלהם והתחייבויות אחרות שהיו להם, למרות שכבר הגיעו להסכמה מלאה - רק כדי לוודא שהצדק נעשה.

וזה אכן מה שקרה: חבר המושבעים הזה לא התבלבל בין כמות לאיכות כשזה הגיע לראיות. הם גם לא טעו בין עדות רעועה לבין עדות מהימנה, בשונה מהתביעה שכן ["התבלבלו"] - בין אם ביודעין ובין אם לא.

בנאום המסכם שלו, מזארו כינה את המשפחה חבורה של נוכלים שניסו להוציא לפועל את "התרמית הגדולה ביותר בקריירה שלהם".

אפשר להגיד את אותו הדבר על גם על התובע המחוזי של סנטה ברברה.


ג'ואנה ספילבור היא עורכת דין ופרשנית משפטית בתכנית Kendall's Court שמשודרת מדי יום ראשון ברשת Fox News. היא גם מתארחת באופן קבוע בערוץ Court TV ובעוד מהדורות חדשות, בהם היא מדווחת ומפרשנת על תיקים פליליים בפרופיל גבוה. בבית המשפט, היא התמודדה עם מאות תיקים פליליים כעורכת הדין של ההגנה, וגם כתובעת במשרד התובע המחוזי של סאן דייגו, המחלקה הפלילית, מחלקת הסמים ומחלקת הערעורים. בשנת 1998, היא קיבלה תעודה מטעם בית המשפט לקטינים של סאן דייגו. היא סיימה בהצלחה את הפקולטה למשפט על שם ג'יימס ג'פרסון, שם גם היתה חברה ב-Law Review.

66 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול