לא סגורים על הסיפור: סתירות בין "לעזוב את נוורלנד" לתביעות של השניים בבית המשפט

למרות ש"לעזוב את נוורלנד" מבוסס על סיפורים מפי ווייד רובסון וג'יימס סייפצ'אק, הסרט לא עולה בקנה אחד עם הסיפורים בתביעות שהשניים בעצמם מנהלים נגד העיזבון בשש השנים האחרונות - או אפילו בראיונות שהם קיימו לאחרונה לקידום הסרט. שפטו בעצמכם: כיצד ייתכנו הבדלים בסיפורים שמסופרים במשך פרק זמן כה קצר?

הדברים שמעולם לא הופיעו בתביעות

התביעות הכספיות של רובסון וסייפצ'אק (ארבע במספר) כללו תצהירים ועדויות שירדו לפרטי פרטים. כל פיסת מידע, חשובה יותר או פחות - על ההיכרות שלהם עם ג'קסון, נכנסה לתביעה: כל מתנה שקיבלו, חלקי שיחות, תיאורים מפורטים של כל מגע, הטרדה או ניסיון לאונס לכאורה, וגם כל הפעמים בהן ג'קסון הסתיר את ההתעללות. זאת על מנת להמחיש לבית המשפט את הסבל והעוול הרב שכביכול נגרמו להם בעקבות הקשר עם ג'קסון (בטענה שהחברות שנוהלו על ידי ג'קסון אחראיות על כך ועל כן מגיע להם פיצויים כספיים).

ראיות רפאים – תחתונים, קלטת סקס, פורנוגרפיה

בראיונות שהתקיימו לקידום הסרט "לעזוב את נוורלנד" ג'יימס סייפצ'אק טוען שג'קסון הקליט וידאו של יחסי המין ביניהם – אך ג'קסון הרס את הראיות באותו רגע.

"שני הגברים טוענים כי ג’קסון מעולם לא שם קונדום במהלך המעשים המיניים. לטענתם, הוא תכנן את הפעמים האלה לעיתים קרובות, הציף אותם באלכוהול ופורנוגרפיה לפני שפגע בהם, ואפילו צילם את אחת מהתקריות המיניות שלו עם סייפצ'אק.

'הוא מיד נבהל כאשר הבין בדיוק מה הוא עשה והקליט על זה משהו אחר,' אמר סייפצ'אק. למרות שידע שג'קסון מצלם, הוא מספר 'זה היה מהנה באותו רגע, וכשנהנים, [ג'קסון] לא חושב על זה. אבל אחרי זה הוא כזה 'חכה רגע, הרגע תיעדתי את זה' הוא היה מאוד זהיר אבל זאת היתה סוג של נפילה'". [1]

כל טענה על קלטת סקס מעולם לא נכללה בהצהרותיו בתביעה הכספית – וגם לא בסרט "לעזוב את נוורלנד" עצמו. הפעם הראשונה שהאישום הזה עולה מגיעה אך ורק במהלך ראיונות קידום לסרט.

באופן די נוח, סייפצ'אק טוען שג'קסון מחק את הוידאו במהירות ולכן אין שום ראיות לסיפור. אם זה היה משהו שג'קסון עשה עם ילדים, קיימת סבירות גבוהה כי במוקדם או במאוחר המעשה יתגלה. מעולם לא הייתה טענה או עדות נוספת שג'קסון אי פעם הקליט קלטות מסוג זה. יש לזכור שנערכו שתי פשיטות וחיפושים יסודיים על ביתו של ג'קסון, הן בשנת 1993 וב-2003. בחדר של ג'קסון היה כאוס מוחלט של דברים שאסף ואגר במשך השנים. מעולם לא נמצאה ברשותו קלטת סקס כזו או אחרת – עם סייפצ'אק או כל ילד אחר.

אולי כדאי לציין שסייפצ'אק החל לטעון לראשונה שקיימת קלטת סקס בדיוק רק לאחר תקופה שבה התקיימו דיונים רבים בעולם סביב הסדרה המפורסמת "לשרוד את אר. קלי", בה מוצגות קלטות סקס כחלק מההוכחות והראיות כנגד קלי – בדיוק מה שלא קיים בסרט "לעזוב את נוורלנד".

חדר השינה של ג'קסון בנוורלנד אחרי אחת מפשיטות המשטרה

בתביעה, סייפצ'אק טען שג'קסון הראה לו סרטי פורנוגרפיית ילדים בהם סצנות של "ילדים מאוננים" [2]:

מתוך כתב התביעה

בתמונה: מייקל ג’קסון הראה לתובע גם סרטים שבהם הילדים היו מאוננים, ואמר לו שהם "לא באמת פורנו". הסרטים שמייקל ג’קסון התייחס אליהם כ"פורנו" כללו יחסי מין בין מבוגרים ואילו הסרטים בהם ילדים מעורבים בפעילות מינית "אינם פורנו".

בראיון לסרט "לעזוב את נוורלנד", סייפצ'אק טוען שג'קסון הראה לו פורנוגרפיה, אך הוא לא מציין סרטים שכללו "ילדים מאוננים" או פורנוגרפיית ילדים באשר היא.

חשוב לציין שלא קיימת ראייה לכך שג'קסון אי פעם החזיק סרטים מסוג זה. מעולם לא נמצא סרט כזה בכל אזור המגורים שלו במהלך החקירה וחיפוש הבית המקיף בשנים 1993 ו-2003.

משטרת סנטה ברברה בנוורלנד, 2003. למעלה משישים שוטרים השתתפו בפשיטה

גם וויד רובסון נזכר ב"ראייה פיזית" שלא נראתה או הוזכרה מעולם. רובסון טוען בסרט כי מייקל ג'קסון גרם לו להיפטר מתחתונים עם כתמי דם אחרי "ניסיון לחדירה אנאלית" כאשר היה בן 14. בתביעה, רובסון טוען שהיה ניסיון לחדירה אנאלית, אך בכך מסתיימת הטענה. לאורך כל התביעה (שתוקנה ושודרה ארבע פעמים בבית המשפט), אין שום זכר לתחתונים או לטענה שג'קסון הזמין אותו אליו כדי להכריח אותו להיפטר מהם לכאורה. הנוסח מהתביעה בכל הנוגע לחדירה האנאלית לכאורה הוא זה [3]:

מתוך כתב התביעה

בתמונה: "כאשר התובע (ווייד רובסון) החל להראות סימני התבגרות סביב גיל 13, מייקל ג’קסון כבר לא התעניין בו מינית והמפגשים המיניים היו בתדירות נמוכה יותר. מייקל ג’קסון ניסה לבצע מין אנאלי בתובע כשהיה בן 14 ולחדור אליו עם איבר מינו, אך כאשר אירעה החדירה, הניסיון לא הצליח."

תעלומת הסצנה שנמחקה

באחת הסצנות ששודרו בהקרנת ובשידור הבכורה של HBO בארה"ב, ווייד רובסון טוען כי מה ששכנע אותו לבסוף להגן על ג'קסון בבית המשפט בשנת 2005, היתה ארוחת הערב שבה רובסון התארח בבית של ג'קסון. רובסון טוען שג'קסון נראה חולה מאוד והוא ריחם על הילדים של ג'קסון ודאג שמא ישארו ללא אבא, אם ג'קסון ילך לכלא. רובסון מספר על הארוחה בנימה רגשנית, בניסיון להראות רחום ומלא חמלה כלפי הילדים של ג'קסון.

מסיבה שאינה ידועה, הסצנה נמחקה מהסרט בשידורים בכל שאר העולם, כולל ישראל. את הסצנה תוכלו לראות כאן.

בתביעות המשפטיות שלו, רובסון מעולם לא ציין את הארוחה כסיבה לכך שהעיד כפי שהעיד (רובסון נחשב לאחד העדים הבולטים והאסרטיבים שהעידו להגנת ג'קסון). הסיבה שהוא כן נותן בתביעה היא שהוא לא הבין שעבר התעללות, כמו גם משחקי תפקידים טלפוניים בהם ג'קסון הדריך את רובסון מה להגיד: [3]

מתוך כתב התביעה

בתמונה: בשנת 2005 מייקל ג’קסון הועמד לדין בסנטה ברברה בגין התעללות מינית בילדים וסעיפים נוספים. התובע (ווייד רובסון) נקרא להעיד בבית המשפט. מייקל ג’קסון המשיך להתקשר אליו לעיתים קרובות ולעשות עם התובע את אותו משחק התפקידים ששיחק איתו בזמן חקירת התיק של צ'נדלר, בהם הוא אמר: : “הם ממציאים את כל השקרים האלה עליי ועליך, אומרים שעשינו את כל הדברים המיניים המגעילים האלה. הם רק מנסים להפיל אותנו ולשאוב ממני את הכוח שלי ואת הכסף שלי, להרוס את הקריירות שלנו. אנחנו לא יכולים לתת להם לעשות את זה. אנחנו חייבים להילחם בהם יחד.” הלך הרוח של התובע היה זהה למה שהיה כאשר העיד במשירין בחקירה של צ’נדלר בסוף 1993. התובע לגמרי "הפריד" את החלקים הללו ממנו ולא קישר אותם למהלך שאר חייו, ולא האמין או הבין שעבר התעללות. התובע העיד במשפט ב-5 במאי, 2005 והכחיש שאי פעם קרתה התעללות מינית.

בנוסף לסתירה בין התביעה לסרט, סדר האירועים גם הוא מוטל בספק רב. על פי טאג' ג'קסון, אחיין של מייקל שהתגורר בנוורלנד במהלך המשפט בשנת 2005, ווייד רובסון בהחלט משקר בסצנה הזאת כי הארוחה בנוורלנד התקיימה רק אחרי שרובסון העיד בבית המשפט. טאג' היה שם, יחד עם עוד עדים לאירוע, בהם גם משפחת ברנס [4]:

מעמוד הטוויטר של טאג' ג'קסון

הציוץ של טאג': "איך אתה יודע, אתה לא היית שם" - זאת אחת האמירות העיקריות של התקשורת נגדי כאשר אני מדבר על דוד שלי. מישהו שלח לי את הקטע הזה מה"דוקו" ואני יכול להגיד לכם במאה אחוז שווייד וכל המשפחה שלו משקרים למצלמות בסרטון הזה. אם לא הייתי שם בעצמי כדי להיות עד לארוחת הערב הזאת, אני כנראה לא הייתי מטיל ספק בסיפור. הסיפור הזה אמור להסביר את המוטיבציה של ווייד "לשקר" תחת שבועה כדי "להגן" על מייקל ג'קסון. הבעיה היא – הארוחה הזאת התקיימה אחרי שווייד העיד...אופס.

סדר האירועים משנה וכך גם האמת. אמנם הסרט ערוך בקפידה, אבל שנטל (אחות של ווייד רובסון) אומרת "כולם היו שם"והיא מתכוונת אליי, ברט (ברנס) ומשפחתו. אבל השמות שלנו הושמטו בחוכמה כי זה לא מתאים לעלילה.

אחרי צפייה בקטע הזה, אתם יכולים לראות שזה שקר. העובדה שהם יכולים לשקר למצלמה ולשנות את האירוע ואת סדר האירועים כל כך בקלות ובצורה כל כך משכנעת, אומרת לי את כל מה שאני צריך לדעת. כמו שדן ריד (הבמאי) אמר... "היה לו סיפור לספר" אבל לאמת יש סיפור משלה. (6 במרץ, 2019)

למרות שרובסון הזכיר בסרט שג'קסון התקשר אליו בטלפון לפני העדות שלו בשנת 2005, הוא אינו מזכיר את החלק שבו ג'קסון אמר לו: "הם ממציאים את כל השקרים האלה עליך ועליי, ואומרים שעשינו את כל הדברים המיניים המגעילים האלה", כפי שנאמר בתביעה.

אימרה כזאת כמובן סותרת את קו העלילה של "לעזוב את נוורלנד": ג'קסון שטף את המוח של רובסון וסייפצ'אק וגרם להם להאמין שמה שהם עושים זאת "אהבה", דבר חיובי שאין בו כל דבר שגוי. כך, רק בגלל שטיפת המוח האינטנסיבית שעברו על ידי ג'קסון, השניים לא הבינו שעברו התעללות. עם זאת, לפי השיחה המצויינת בתביעה (2013-2018) ג'קסון מכנה את ההאשמות נגדו "המצאה" ו"שקרים" וקורא להם "דברים מיניים מגעילים". לא "אהבה", לא "רומנטיקה" = לא דבר חיובי ויפה. השיחה כאמור התקיימה לכאורה בשנת 2005, כשרובסון כבר בן 23.

הסרט מקדם את הרעיון ששני האנשים האלה הגנו על ג'קסון במשך כל הזמן הזה (למעלה מעשרים שנה) כי עברו שטיפת מוח "להיות מאוהבים" בו. בתביעות שלהם, לעומת זאת, מוצגות זוויות אחרות שהושמטו לחלוטין מהסרט – אולי משום שהן היו סותרות את מוטיב ה"התאהבות".

אחת הטענות הבולטות בתביעות של סייפצ'אק היא שהוא לכאורה עבר מסכת איומים מתמידים על ידי ג'קסון. בתצהיר של התביעה סייפצ'אק טוען כי ג'קסון השגיח עליו כל הזמן במשך שנים, בכל שנה פעם או פעמיים הוא היה מתקשר להזכיר לו שהוא חייב לשמור את הסוד אחרת "החיים שלו יסתיימו".

טענות על איומים מתמשכים משרתת את התביעה הכספית של סייפצ'אק. לפי חוקי תביעה נגד עזבון של אדם מת, אם מתלונן או תובע לא הגיש תביעה בזמן משום שהנאשם איים עליו או הפחיד אותו, ניתן בכל זאת להמשיך עם התביעה (זוהי דוקטרינה משפטית בשם Equitable Estoppel) וחוקי ההתיישנות לא יופעלו כנגד התביעה. בשל ויכוח זה, היה היה על סייפצ’אק לבסס איומים והפחדות. כתוצאה מכך, לצד עלילת ה"אהבה" (שמופיע גם בסרט וגם בתביעה) מוזכרים עוד ועוד תקריות של איומים והפחדה על ידי ג'קסון, למרות שלא ברור בדיוק כיצד זה נעשה ואופן האיומים נשאר מעורפל:

"במשך כל הזמן ההיכרות עם [מייקל ג'קסון], הוא המשיך להפחיד אותי ולאיים עלי בצורה שאפשר לתאר אותה רק במובן הזה שהוא לא איים עליי באלימות פיזית ממשית - אבל ההפחדה שלו והאיומים שלו היו לא פחות אמיתיים ויעילים. הוא אמר לי שוב ושוב שהחיים שלי יסתיימו אם מישהו יגלה מה עשינו, ואני האמנתי לו. לא היתה לי שום סיבה שלא, כי הוא אימן אותי להאמין בזה, ולא היתה לי שום סיבה לפקפק במה שהוא אמר. ובגלל מי [שמייקל ג 'קסון] היה - כוחו, מעמדו האיקוני ברחבי העולם, תהילתו ורכושו - ידעתי שהוא יכול לדאוג לכך שחיי ייגמרו אם משהו שהתרחש אי פעם יתגלה". [5]

נציין כאן כי אין עדות או ראייה לכך שג'קסון כנקמני או מפחיד שאיים לסיים את חייהם של אנשים אשר נתקלו בדרכו. להפך, העדויות על ג'קסון מציגות אדם עדין וותרן. עם זאת, ברור שסייפצ'אק נזקק לטענה של הפחדות וטיעונים על מנת לעקוף את חוקי ההתיישנות וההגבלות בתביעת צוואה נגד עיזבון של אדם מת.

התביעה שכן היתה

יוצרי הסרט בחרו להשמיט מידע רב וחיוני על ההליכים המשפטיים של רובסון וסייפצ'אק מול העיזבון של ג'קסון. למעשה, העובדה שהשניים תובעים את הנכסים של ג'קסון (העיזבון והחברות שלו) תמורת פיצוי כספי גדול, מוזכרת לרגע קצר כעניין של מה בכך. בסרט מוזכר כי התביעה נדחתה "על בסיס טכני ולא על בסיס מהותי", אך לא נעשה ניסיון להסביר את הרקע המשפטי ולא צויין כי פסק הדין כולל ביקורת משתמעת על האמיתות של הטענות בתביעה. כך קבע השופט באחת הפסיקות: "אין אדם עם הגיון בריא המאמין בעובדות שיכול להאמין לעדות של התובע". רובסון וסייפצ'אק מערערים על החלטות בית המשפט נגד התביעות שלהם.

כיוון שלא ניתן לתבוע בן אדם מת, התביעות של רובסון וסייפצ'אק מנוהלות כנגד חברות ההפקות והעסקים של מייקל ג'קסון (MJJ Productions ו- MJJ Ventures) בטענה שפעלו ביודעין ובמתכוון כארגון "המתוחכם ביותר בתחום ההתעללות המינית בילדים שהעולם אי פעם ידע” ובכך אפשרו את ההתעללות בהם כעובדים של החברות. על מנת להתאים לחוקים החלים על תביעות נגד חברות, רובסון וסייפצ'אק ניסו להציג קשרים מלאכותיים בינם לבין החברות.

ג'יימס סייפצ'אק טען שהוא הועסק על ידי החברות הנ"ל ולכן הן אחראיות עליו - הוא מעולם לא הועסק ו/או קיבל שכר על ידי החברות, וגם לא הצליח להוכיח שכן (הוא אמנם ניסה לטעון שעצם עלייתו לבמה בסיבוב הופעות "BAD" יחד עם ילדים אחרים נחשבת כהעסקה אך זה כמובן לא נכון) - תביעתו נפסלה.

רובסון נתפס על עדויות שקריות תחת שבועה מספר פעמים. כך למשל, כדי לעבור את חוקי ההתיישנות בתביעת ירושה, רובסון טען שהוא לא ידע על קיומו של העיזבון של מייקל ג'קסון לפני ה-4 במרץ, 2013 - זאת למרות שקיים שיחות רבות מול העיזבון. בין היתר, התגלה במהלך התביעה כי רובסון ניהל איתם משא ומתן ישיר בשנת 2011 כאשר ביקש להיות הכריאוגרף הראשי במופע מחווה ענק למייקל ג'קסון יחד עם סירק דה סוליי (בנוסף לשיתופי פעולה קודמים נוספים). טענה זו הוכחה כשקר - למרות שנאמרה תחת שבועה.

בנוסף, התגלתה התכתבות מיילים ארוכה בין רובסון לאמא שלו, ג'וי, בה הוא שואל אותה שאלות על האירועים שהוא לא מצליח לשחזר בעצמו. האמא משיבה ועוזרת לו להזכר בפרטים. רובסון שלח לאמא שלו סיפורים שקרא בצהובונים ושואל אותה אם הם נכונים. ג'וי עונה לו שהסיפור ששלח לה מעולם לא קרה. רובסון החליט לכלול את הסיפור בתביעה שלו בכל מקרה.

בשונה מהסרט, התביעות של השניים מפילות את כל האשמה על החברות של מייקל ג'קסון ועל האנשים שעבדו עבורם. אחריות ההורים שלהם אינה מוזכרת בתביעה כלל.

סייפצ'אק, רובסון והבמאי דן ריד, ממשיכים להתעקש ולטעון שהם לא עושים את זה בשביל הכסף. נשמע מעניין - אם לא תמוה - בהתחשב בעובדה שהשניים הולכים רחוק ועושים מאמצים רבים כדי להגיע לפיצוי כספי בבית משפט - גם אם זה אומר שהם צריכים לשקר תחת שבועה או לשנות את הסיפורים שלהם.

המשך יבוא

מקורות:

[1] Patrick Ryan – Leaving Neverland’: Michael Jackson accusers say ‘sex became safe zone’ in new interview (USA Today, February 21, 2019) www.usatoday.com/story/life/tv/2019/02/21/michael-jackson-accusers-allege-sex-tape-women-shaming-new-interview/2912005002/

[2] James Safechuck’s Second Amended Complaint (filed on September 19, 2016) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2019/02/safechuck_v_mjj-second_amended_complaint-conformed.pdf [3] Wade Robson’s Fourth Amended Complaint – see as an attachment to Notice of Plaintiff Wade Robson’s Motion to Amend the Third Amended Complaint; Memorandum of Points and Authortities (filed on September 9, 2016) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2018/01/2016-09-09-robson-fourth-and-third-amended-complaint-motion-to-amend-third-amended-complaint.pdf

[4] Taj Jackson Twitter (March 6, 2019) https://twitter.com/tajjackson3/status/1103174980982984704

[5] Supplemental Declaration of Claimant/Creditor James Safechuck in Support of Amended Petition for Order to Allow Filing of Late Claim Against Estate (filed on March 18, 2015) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2019/02/safechuck-declaration-march-18-2015.pdf