חיפוש

מייקל ג'קסון בימים הראשונים של המשפט: מתוך הספר "A life for L.O.V.E"

מייקל ג'קסון נהג לקבל את פניהם של מעריצים שעמדו מחוץ לשערי נוורלנד ואף להזמין אותם להתארח ולבלות מספר שעות בחווה המפורסמת. הוא המשיך לעשות זאת גם במהלך המשפט ומעריצים רבים מרחבי העולם הגיעו לנוורלנד ולבית המשפט כדי להביע תמיכה. הסיפורים הבאים לקוחים מתוך הספר "A life for L.O.V.E.: Michael Jackson stories you should have heard before" (משנת 2013) נכתב על ידי בריג'יט בלומן, מרינה דובלר, מירים לור וסוניה ווינטרהולר, שפגשו את מייקל ג'קסון בינואר 2004:


סוניה: והנה עמדתי שם פתאום, ממש מול מייקל ואמרתי בטיפשיות "היי מייקל". ניסיתי בכל הכוח להיזכר בשאלות שכתבנו מראש, כדי לשאול אותו, אם יתאפשר. אולם באותו רגע, בזמן אמת, הכל נעלם. השאלה היחידה שעלתה בראשי ונראתה הכי הגיונית בסיטואציה הזאת היתה "מה שלומך?", אז שאלתי אותו. מייקל פשוט עמד מולי ולא ענה. הוא אפילו לא הסתכל עליי. במקום, הוא אחז בחוזקה ביד שמאל שלי, בשתי ידיו. הוא אז רכן לכיווני ונשק לי על הלחיים, אבל עדיין לא אמר מילה. הייתי קצת מבולבלת ולא ידעתי מה לעשות. אז שאלתי, "אתה בסדר?" והוא סוף סוף הישיר את מבטו אליי ואמר "לא!", הוא המשיך בעוד הוא החזיק בידי: "אני מעמיד פנים שאני בסדר, אבל אני לא. אני לא." באותו הרגע הוא חיבק אותי חזק והבנתי שהוא בוכה. הו אלוהים, עכשיו התחלתי להבין למה הוא לא אמר כלום לפני כן. הוא ניסה לא לאבד קור רוח או לבכות, והשאלות שלי לא עזרו.


עמדנו שם במשך זמן מה, מחובקים. מייקל בכה והרגשתי אותו רועד – למרות שהיה די חמים באוטובוס. לקח לי משהו כמו חצי דקה באמת להבין שמייקל מחבק אותי, בוכה ופשוט מראה לי את הרגשות האמיתיים שלו. עד לאותו הרגע חשבתי שהוא יהיה חזק וחיובי לגבי המשפט הקרב ובא, כפי שנראה בתקשורת, בשימוע שהתקיים כמה ימים לפני כן. כמה נאיבית הייתי! ברור שהוא היה מפוחד וברור שהוא היה הכי פגוע שאפשר כשמתמודדים עם האשמות נוראיות כאלה. כשכל מה שהוא רצה לעשות זה לעזור לילד הזה, כמו שהוא עזר לעוד הרבה ילדים חולים אחרים לפניו ואחריו. ועם כל המחשבות האלה, והתחושה של הרעידות שלו, גם אני הייתי צריכה לעצור את הדמעות.


מרינה: עצרתי כשראיתי את מייקל במעלה המדרגות של האוטובוס, הוא הביט לכיוון שלי. אמרתי לו במבוכה, "בוקר טוב, מייקל". תחילה הוא רק הסתכל עליי בלי לזוז. זה נראה כאילו הוא רוצה להגיד משהו אבל הוא פשוט הושיט את היד, משך אותי במעלה שתי המדרגות שנותרו וחיבק אותי חזק. כל המתח באוויר, כל הפחד, כל הצער, כל הדאגה, כל החיבה ובעיקר כל האהבה שלי אליו, פרצו באותו רגע והדמעות החלו לזלוג על פניי. "אני אוהבת אותך כל כך, מייקל", היו המילים היחידות שיצאו מפי. מייקל לא נשאר מאופק למרות שהוא ממש ניסה, וגם הוא התחיל לבכות, והוא אומר "אני אוהב אותך יותר". הוא חיבק אותי אפילו יותר חזק מקודם, וניסה לנחם אותי כשהוא מלטף את ראשי וגבי.


שנינו לא יכולנו להפסיק לבכות ונראה שזה רק הלך והחמיר. ברגעים האלה הרגשתי וחוויתי כמה מייקל היה פגוע ושבור מהדברים הנוראיים שעברו עליו בחיים. הוא לא היה סמוך ובטוח כפי שהוא ניסה להראות לעולם כמה ימים קודם לכן בבית המשפט בסנטה מריה. מייקל התחיל לרעוד מכף רגל ועד ראש. ניכר שהוא היה נואש לראות אנשים שהוא יוכל להישען עליהם ולסמוך עליהם בחייו, אנשים שיאמינו בחפותו. במשך זמן מה החזקנו אחד את השניה בבכי. לפתע, הוא אמר בקול שבור "את יודעת כמה הם פוגעים בי עם [ההאשמות], הם מנסים להרוס אותי..." כל גופו רעד. ניסיתי לנחם אותו וכל מה שיכולתי לעשות זה ללטף את הגב שלו, לא מצאתי מילות נחמה, כי ידעתי שהמצב שבו הוא נמצא פשוט נורא. לנסות להגיד שזה לא נורא, יהיה שקר מוחלט. "אני יודעת, אני יודעת..." היה כל מה שהצלחתי להוציא מפי. ושוב בכינו שנינו. כל כך הרבה שבקושי יכולנו לנשום.


זה הרגיש כאילו מייקל טובע ומנסה לאחוז בגלגל הצלה. הוא חיבק אותי כל כך חזק שזה כמעט כאב. ועדיין במצב של ייאוש עמוק, הוא ניסה לדבר שוב, כמעט חסר קול מרוב בכי, הוא לחש בקול צרוד ומתחנן: "אבל אנחנו חייבים לרפא את העולם ולעזור לילדים". האופן שבו הוא אמר את המילים האלה, הדאיגה אותי יותר מכל דבר אחר, כי היתה בזה תחושה של פרידה, כאילו הוא ניסה לרמוז שהוא לא יהיה פה איתנו לעוד הרבה זמן, והוא צריך שאנחנו, המעריצים, נמשיך במשימה. "אנחנו נעשה את זה, אבל נעשה את זה ביחד איתך, מייקל", בניסיון להגיד לו שכולנו צריכים אותו איתנו. למשמע המילים האלה, הוא נשבר שוב ובכה כל כך חזק שהייתי צריכה להחזיק אותו ולתמוך בו פיזית. שוב בכינו הרבה ולקח זמן עד שמייקל הצליח להירגע ולאסוף את עצמו. ניסיתי לעשות בדיוק כמוהו. בעוד שנינו עדיין רועדים, עם פנים לחות מדמעות, אמרנו לבסוף מילות פרידה. ירדתי שוב במדרגות, בתחושה של ריקנות ולב שבור.


בריג'יט: עליתי לכיוון מייקל בביישנות ובאיטיות. נמנעתי מלהסתכל עליו. לא רציתי להסתכל לו ישיר בעיניים כדי לא לגרום למבוכה. הושטתי את ידי לכיוונו כדי להגיד לו שלום, ולפני שהצלחתי להגיד מילה הוא כבר חיבק אותי חזק.


הייתי קצת תלושה שם. עמדתי שתי מדרגות מתחתיו והוא משך אותי קרוב אליו יותר ויותר. בצד היה מעקה קטן שהגדיר את המקום מאחורי הנהג וגם הגן על אנשים מנפילה, לאלה שעולים במדרגות. כיוון שלא יכולתי להמשיך לעלות במדרגות כי מייקל תפס אותי כבר לפני שהגעתי למעלה, המעקה היה בדיוק, זה לא היה נוח בכלל, במיוחד כשמייקל חיבק אותי כל כך חזק בלי לעזוב. בכל אופן, זה היה ממש מוקדם בבוקר והייתי עייפה וקפואה, עצבנית ומבולבלת, החושים שלך הופכים לקצת סלקטיביים שכבר שכחתי מהמעקה אחרי כמה שניות. שמתי לב שמייקל חמים והוא ניסה לחמם אותי גם כששפשף את היד שלו על הגב שלי. הוא בטח הרגיש שרעדתי כמו משוגעת. הצליל של החיכוך עם הג'קט שלי בסופו של דבר "העיר אותי" והבחנתי שמייקל רעד גם הוא, בוכה על כתפי. היינו ככה משהו כמו שתי דקות בלי להגיד מילה. ואז שמעתי אותו אומר, "לכי לאינטרנט..." כפי שציינתי קודם, לא הייתי אני באותו רגע ורק שמעתי משהו על אינטרנט ולא הבנתי על מה הוא מדבר. אבל כשהצלחתי להתרכז ולהקשיב לו, שמעתי אותו ממשיך: "היכנסי לאינטרנט ותגידי לכולם, תגידי לכל המעריצים שאני אוהב אותם ושיבואו לבית המשפט בפעם הבאה. זה כל כך חשוב לי!" אחרי שהוא אמר לי את זה, הוא משך אותי אליו שוב. בקושי נשמתי אבל אמרתי לו "אני מבטיחה שהם יבואו, זה חשוב גם לנו".


אותו ינואר קר שינה את כולנו. זו היתה החוויה הכי מרסקת והכי עצובה בחיינו – לראות מישהו שאנחנו אוהבות כל כך פגוע ולהבין שאין משהו שאנחנו יכולות לעשות כדי לעזור, חוץ מלתמוך בו בכל ליבנו ופשוט להיות שם בשבילו. מה שהכי הרשים אותנו וגם לנו להבין מי זה מייקל, זה שגם בשעה החשוכה ביותר בחייו, בחוסר האונים המוחלט הזה, הלב של מייקל עדיין היה רחום כלפי אחרים, נזקקים, במיוחד כלפי הילדים החולים והעניים, ולכדור הארץ הגווע שלנו. הבנו שזה כל מה שמייקל היה. הוא רצה לעזור ולאהוב אחרים, ולהראות אכפתיות כלפי כולם. ולא משנה כמה פעמים אחרים ניסו ללעוג לו, להקניט אותו, לפגוע בו – ובשנים האחרונות לחייו – גם להרוס אותו, מייקל מעולם לא איבד את היכולת שלו לאהוב ולדאוג לאחרים, הוא לא איבד את התשוקה שלו לעזור לכולם. הוא פשוט אהב עוד יותר.



כריכת הספר

MJISRL18_OPACITY.png

With Michael Jackson Israel

  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Instagram Social Icon

© 2019 by MJstory. Created with Wix.com